שבוע קולנוע סרבי: אהבה ופשעים אחרים

לקח לי זמן להסתנכרן לסרט הזה. כמעט חצי שעה ישבתי באולם ולא כל כך הבנתי מה הבמאי הזה רוצה ממני. יש משהו בטון של הסרט שהרגיש לי לא ברור. משהו שמצד אחד מצחיק כאילו בלי כוונה, ומצד שני, יש בו פטאליות, הליכה על הקצה. ללא כל קונטקסט, הסצינה שבה בת ה-14 עולה על הגג ומאיימת להתאבד, ופתאום מתחילה לשיר את "בסמה מוצ'ו", הסצינה הזו שמגיעה בדקות הראשונות של הסרט נראתה לי תמהונית במיוחד.

ובכלל, "בסמה מוצ'ו", השיר, חוזר אין ספור פעמים בסרט. "נשקיני, נשקיני הרבה. כאילו הלילה הזה הוא הלילה האחרון". ואכן "אהבה ופשעים אחרים" עוקב אחרי יומה האחרון של אישה לפני שהיא עוזבת. עוזבת את החיים שלה. עוזבת את בן זוגה המאפיונר. עוזבת את ביתו הסהרורית (זו שרצתה להתאבד בהתחלה). עוזבת את עוזרו של בן זוגה, בחור צעיר שמאוהב בה זה שנים. עוזבת את כל החיים האפורים האלו, אל אופק אחר. אבל האם היא באמת יכולה לעזוב? האם היא באמת תנשק אותו כאילו זו הפעם האחרונה?

should I stay or should I go. מתוך "אהבה ופשעים אחרים".

should I stay or should I go . מתוך "אהבה ופשעים אחרים".

יש כמה דברים לא פתורים בסרט. לא ממש ברור מה הסיפור של הילדה הזו. ולמה בת הזוג הקודמת של המאפיונר מתנהגת כמו שהיא מתנהגת. התסריט לא מבאר את זה. אז מה שנשאר הוא להיאחז בטון של הסרט. ומאיזשהו שלב בצפייה משהו בכל זאת התיישב אצלי. "אהבה ופשעים אחרים" נראה כמו סרט של ג'ים ג'רמוש. הסיטואציות מוזרות ועם זאת אנושיות. הדיאלוגים אקסצנטריים, משונים, ועם זאת לא בלתי אפשריים. הסרט הולך על קו דק בין הומור יבש מאוד אך גם מגלגל מצחוק לבין רצינות של אלימות הנדרשת מעצם עיסוק הסרט בדמויות מאפיונריות.

השחקנים, כולם, ניצבים בפני משימה קשה מאוד: גם לעצב דמויות אמינות, אנושיות, וגם לעקם קצת את הדמויות האלו, לישר אותן עם הטון העגמומי אך גם משעשע השולט בסרט הזה. וכל השחקנים עושים עבודה נהדרת, הולכים לגמרי עם הרוח המיוחדת שהסרט הזה נושא איתו.

קצת כמו "מלון קליפורניה", החיים האלו הם מקום שאי אפשר לעזוב. ואולי דווקא כן. והסרט הזה מציג תמונת חיים בסרביה, של חוסר אונים מול המציאות, ועם זאת, איזושהי תקווה לשינוי. צריך קצת סבלנות כדי להסתנכרן למצב הרוח המיוחד שהסרט הזה מביא. אבל באיזשהו רגע בסרט הקליק מתרחש, ומשם הפכתי לשבוי שלו. שבוי של המוד המאוד מיוחד שלו.

הסרט אמנם מ-2008, אבל הוא סוף סוף הגיע אל הסינמטקים שלנו במסגרת שבוע הקולנוע הסרבי. חוויה לא שגרתית ומומלצת.

הקרנות נוספות של הסרט:

מחר, ה-09/10, בסינמטק ירושלים

וביום חמישי, ה-10/10, בסינמטק חיפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s