אוסקר שפה זרה 2014: מקבץ שביעי ואחרון. סיכומים ועדכונים

הדד-ליין להגשת סרטים לשיפוט האקדמיה האמריקאית בקטגוריית הסרט בשפה זרה היה ה-1 באוקטובר. במהלך כל חודש ספטמבר עקבתי אחרי הפרסומים השונים בנושא, וריכזתי כאן לבלוג את הבחירות של המדינות השונות. סקרתי בקצרה 67 סרטים שונים ב-6 מקבצים שונים (הנה הם לתזכורת: מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי). בכוונה חיכיתי כמה ימים עם העדכונים עד שהרשימה הסופית נסגרה ונחתמה ע"י האקדמיה האמריקאית. בסופו של דבר נוספו עוד 9 סרטים לרשימה, וביחד עם כל השאר הגענו כבר ל-76 סרטים, מספר שיא מסתבר. והיו גם שני סרטים שנפסלו, ומדינות המקור שלהן מיהרו לשלוח סרטים אחרים במקום, אחד מהם יכול עוד להפתיע. אז הנה סקירה של 9 הסרטים הנוספים, ושל שני הסרטים שהחליפו את אלו שנפסלו (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי)

אפגניסטן – וואג'מה (סיפור אהבה אפגני). בימוי: בארמק אקראם

בתוך דקה וחצי הקטע שבלינק העביר אותי מסקפטיות וציניות לדמעות והתרגשות. אני רוצה לראות את הסרט הזה. סרטים על אהבה כנגד המסורת תמיד ריגשו אותי ("חתונה מאוחרת" הישראלי, "יאללה יאללה" השבדי, "נשיקה מהלב" של קן לואץ' הבריטי הם רק 3 דוגמאות). גם כאן הסיפור פשוט: רומן אוהב מתפתח בין מוסטפה המלצר לבין וואג'מה הסטודנטית. בסצינה שבלינק היא מספרת לו שהיא בהריון. ומה עושים עכשיו. בחברה מערבית מתקדמת הריון מהווה נקודת מפנה משמעותית ביחסים. לא כל שכן בחברה שמרנית כמו באפגניסטן.

"וואג'מה" כבר הוקרן השנה בפסטיבל סאנדאנס, וזכה שם בפרס התסריט, אבל משם ועד היום לא שמעתי על הסרט הזה. אני מעריך שהסרט הזה יעלה דמעות בעיניי צופיו, אבל הפרופיל הגבוה (והמוצדק) של הסרט הסעודי עם השם הדומה ("וואג'דה" היפהפה), בתוספת העובדה שהסרט הסעודי נראה מושקע ועשיר, ואילו זה האפגני נראה יותר עני במשאבים (בארמק אקראם הוא הבמאי-תסריטאי-עורך-מלחין-מפיק-וצלם של הסרט הזה) ימנעו מהסרט הזה להמשיך הלאה לשלב הבא.

אלבניה – שחר. בימוי: רוברט בודינה

הבחירה האלבנית נדמית לי כאחת שסובלת מגודש. יותר מדי עניינים נדחפים לסיפור. גם מצב כלכלי קשה. גם בעיות מהגרים. גם התמודדות עם סחר בנשים בפרט ועם פשע בכלל. וגם מערכת יחסים משפחתית סוערת.

"שחר" עוקב אחרי שני אחים אלבנים המהגרים ליוון. לאחד יש ארוסה יוונית, והוא מסתדר לא רע בעבודה תחת חסותו של אבי הכלה המיועדת. אחיו לא מוצא את עצמו. האח המיושב מנסה למצוא לו עבודה דרך קשרים, אבל הוא לא מצליח לשמור על מקומות העבודה האלו, ומפוטר מהם בזה אחר זה. במקום זה הוא מוצא את עצמו נסחף לעולם של עושר נוצץ בחסותו של פושע מקומי העוסק בסחר בנשים. והמתח המשפחתי מתפוצץ.

אחלה סיפור, אבל נדמה לי שהוא עמוס מדי, והטריילר גם מצביע על נימה עצובה-בכוח שנכפית על הסרט. מה גם שבנוסף לכל אלו, חסר לסרט הזה פרופיל בינלאומי. ומכל אלו יוצא שהסרט האלבני כנראה לא ימצא את דרכו הלאה, לשלב הבא.

אזרביג'אן – איש ערבה. בימוי: שמיל אלייב

תחת הקטגוריה "אין לו סיכוי בחיים". אולי "אביב קיץ סתיו חורף ו…אביב" – הגרסה האזרית. איש אחד חי בטבע. רק הוא ואבא שלו. והטבע. כשאביו מת הוא ממשיך ליישם את כל מה שלמד מאביו על החיים. בטבע. אבל כשאישה נכנסת לסיפור כל חייו נכנסים למערבולת. החיים בטבע מורכבים מרוטינה קשת יום (והסרט נראה כך). החיים עם אישה הם הכל מלבד שגרה. כיצד יתמודד גיבורינו עם האתגר החדש בחייו? לא בטוח שאני רוצה לדעת. לא בטוח שהאקדמיה האמריקאית תרצה לדעת. ללא האמונה הבודהיסטית של קים קי דוק, ללא סדר החיים הפשוט של אותו סרט קוריאני המסופר בצורה ברורה וחכמה. סרט שטוף שמש ומסנוור על אנשים שלפחות מהמקום שבו אני נמצא פשוט לא נראה מעניין מספיק.

אינדונזיה – אנשי הדת. בימוי: ראקו פריג'אנטו

עוד סרט שאין לו סיכוי בחיים. למרות שהטריילר מצביע על סרט מושקע מאוד, עם מאות ניצבים וסצינות קרב מרשימות, ממעט החומר שמצאתי באינטרנט על הסרט הזה הבנתי שמדובר בסרט מגויס הנוגע להאסים אסיארי, שהוא, מסתבר, דמות חשובה באינדונזיה של סוף המאה ה-19-תחילת המאה ה-20. הדמות הזו הקימה את מרכז לימודי האיסלאם במדינה, ושימשה כמנהיג הרוחני המרכזי של התקופה. הוא הטיף לפיוס בזמן מלחמה עם היפנים. נדמה לי שהסרט הזה מספר סיפור שנוגע לאינדונזים, אבל יהיה לו קשה לגעת בכל מי שלא מכיר הסטוריה אינדונזית (כלומר, שאר העולם), ולכן לא נראה לי שלסרט יש איזשהו סיכוי באוסקר.

צ'אד – גריגרי. בימוי: מהמט סאלח הרון

הסרט הזה הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון, אבל לא הזדמן לי לראות אותו. הוא היה בפסטיבל קאן האחרון, אבל הלחישות ששמעתי בחיפה מאנשים שראו אותו היו לא טובות. נדמה לי שמדובר בסרט יותר אקזוטי (פעם ראשונה שמעתי על סרט שמגיע מצ'אד), ופחות בסרט טוב. מה גם שמדובר בסיפור שעוסק באדם שמתגבר על נכות ועל רגל מעץ (או משהו כזה) והופך להיות רקדן יוצא דופן (כפי שתוכלו לראות בלינק שבשם הסרט). אבל האם הריקוד הזה יכול להחזיק סרט שלם?

יש כאן נסיון לספר סיפור. יש כאן נסיון לתפור סיפור סביב הגימיק של הריקוד בצ'אד העלומה. משהו על איש נכה עם כשרון ריקוד שנכנס למלכודת כאשר המצב הכלכלי של משפחתו ושל אהובתו לוחצים. הוא מסתבך עם חבורת מבריחי דלק. האם כשרון הריקוד שלו יציל אותו? להרגשתי הסיפור יותר נתפר לאיש מאשר האיש לסיפור, וזה לא כל כך טבעי. עם זאת, לא הייתי פוסל את המעבר של הסרט לשלב הבא באוסקרים (לרשימת ה-9. אני ספקן יותר באשר למועמדות סופית), ולו בגלל האקזוטיות של המקום והאיש המיוחד שבמרכז הסרט.

סין – בחזרה ל-1942. בימוי: פנג שיאוגנג

אני מכיר שניים וחצי במאים סיניים. אבל מסתבר שיש עוד כמה, שם בסין הגדולה. ומסתבר שפנג שיאוגנג הוא מהגדולים בבמאי סין. הוא מאלו שעושים בלוקבסטרים מצליחים מאוד. בסין. הוא עדיין לא פרץ ממש את גבולות ארצו לפרסום עולמי. אבל הנה מגיע "בחזרה ל-1942". אפוס עצום מימדים של שעתיים וחצי (בתקציר הסרט המופיע באתר של פסטיבל רומא, שם הוא הוקרן בשנה שעברה, כתוב שהסרט שואב את סגנונו האופראי מסרטים כגון "חלף עם הרוח". פששש…) בהשתתפות שחקנים הוליוודיים זוכי אוסקר.

ניסיתי לעקוב קצת אחרי האירועים בסרט כפי שמופיעים בתקציר, וקצת הלכתי לאיבוד. יותר מדי דמויות. יותר מדי אירועים. להבנתי יש סיפור הקשור ברעב הגדול שהיה במחוז הנן בסין ב-1942. רעב שנגרם ע"י בצורת, אבל גם ע"י מכות טבע כגון ארבה, רעידות אדמה, סופות, ומגיפות. וכמובן שהעשירים יודעים לשמור על עצמם. עד שהעניים מתמרדים. וברקע יש גם מלחמה עם יפן (הימים ימי מלחמת העולם השניה). ולהבנתי הסיפור נמסר דרך העיניים של עיתונאי אמריקאי (אדריאן ברודי, זוכה האוסקר על "הפסנתרן"), ויש גם עניין עם כומר המאבד את אמונתו, ופונה אל כומר אחר, ממוצא איטלקי דווקא (בגילומו של טים רובינס, זוכה האוסקר על "מיסטיק ריבר"). בקיצור – גדול מדי, מסובך מדי, וכנראה אומר הרבה יותר לסינים ולאנשים המכירים קצת הסטוריה סינית מאשר לשאר העולם.

לבנון – הצטלבויות עיוורות. בימוי: לארה סאבה

לבנון כבר הודיעה על בחירתה, וכבר כתבתי עליה, אבל הסרט ההוא עדיין לא הופץ במדינתו, לבנון, ולכן הוא נפסל. במקומו שולחת לבנון את הסרט הזה. תעיפו מבט בטריילר. כשאתה אומר את המילים "סרט לבנוני" אתה לא בדיוק חושב על זה. זה נראה לי כמו גרסה מזרח תיכונית מאוד מושקעת של "אהבה נושכת". 3 דמויות, 3 סיפורים: נור מאבדת את הוריה בתאונת דרכים; לאינדיה יש הכל, אבל את הדבר שהיא הכי רוצה בעולם, ללדת תינוק, היא לא יכולה לעשות; ומארוואן הצעיר חי בצל אימו האלכוהוליסטית והאלימה. כל הסיפורים האלו יפגשו בעקבות תקרית פטאלית אחת. נראה מושקע מאוד. נראה מערבי לגמרי, ללא שמץ אוריינטליזם (חוץ מהשפה). ואם מפת הסיכויים לאוסקר שפה זרה לא היתה כבר עמוסה ומתפקעת, אולי גם הייתי אומר שיש לסרט הזה סיכוי להפתיע. ואולי באמת יש לו.

ועכשיו לעוד הפתעה שהגיעה ברגע האחרון

צ'כיה – הדון ז'ואנים. בימוי: ז'ירי מנזל

אתם אולי זוכרים, אבל גם צ'כיה כבר בחרה לעצמה נציגה לאוסקר השנה. זו היתה אגניישקה הולנד, עם "סנה בוער" (כתבתי עליו כאן). מסתבר שהאקדמיה האמריקאית פסלה את הבחירה הצ'כית לאוסקר מכיוון שהיא הוקרנה בטלוזיה לפני שהופצה בקולנוע, והתקנות של האקדמיה האמריקאית דורשות הפצה קולנועית קודם (והרי נאמר שהיצירה של אגניישקה הולנד היתה בעצם סדרת טלויזיה במקור).

אז צ'כיה הזדרזה ושלחה את הסרט החדש של גדול במאי צ'כיה, ז'ירי מנזל. למנזל יש כבר אוסקר אחד בכיס, על סרטו הנפלא "רכבות נשמרות היטב". זה היה ב-1968. מנזל החביב כבר מתקרב לגיל 80, והוא לא עושה כל כך הרבה סרטים. הוא גם דואג לטפח את FAMU, בית הספר לקולנוע מהמפורסמים בעולם, הנמצא בפראג. אבל גם בגיל 75 כוחו עדיין במותניו, והצ'כים מיהרו לשלוח את סרטו החדש לאוסקר. ולמרות שהוא הוקרן רק בפסטיבל במונטריאול, הוא עוד עשוי להיות ההפתעה שתגיע מאחור. הסגנון השובב של מנזל נוכח גם בטריילר הזה. אין כאן ממש סיפור. כל הסרט מתרחש על רקע של חזרות לאופרה "דון ג'יובאני", כאשר הדמויות המרכזיות שבות ומכריזות שהן בעצם לא אוהבות אופרה. אהבות קטנות, מעשי ניאוף הנעשים תמיד בקריצה, והרבה חום ואנושיות, כמו תמיד, נמצאים (כנראה) גם כאן. כמו שמנזל כבש את ליבי בכל סרט שהוא עשה (בפעם האחרונה זה קרה ב-2007, עם סרטו הנפלא "אני שירתתי את מלך אנגליה"), אני לא מוציא מכלל אפשרות שגם הפעם הוא יכבוש את לב הקהלים בעולם, ואת לב האקדמיה. הסיפור הקלאסי של המחליפה (או המחליף) העולים על הבמה מכורח הנסיבות וזוכים בתהילה (גם לישראל זה קרה, כש"בופור" זכה במועמדות כש"ביקור התזמורת" נפסל).

ועל כל מקרה, אני מאוד מסוקרן לראות את הסרט הזה כאן בישראל בשנה הקרובה. אין מצב שאחד הפסטבלים לא יביא לכאן את הסרט החדש של הבמאי הנפלא הזה.

אקוודור – יש דברים שהשתיקה יפה להם (או: סוס מפורצלן). בימוי: חוויאר אנדרדה

מקריאה על הסרט הזה ומצפייה בטריילר נדמה שמדובר בדרמה משפחתית סבירה במקרה הטוב, וסתמית ו/או לא כל כך טובה במקרה הפחות טוב. כך או כך, לא נראה לי שהסרט הזה יעשה משהו באוסקר. ובכל זאת: "יש דברים שהשתיקה יפה להם" (שהוא שמו המקורי של הסרט. השם הבינלאומי שלו הוא "סוס מפורצלן") מספר על שני אחים. אחד כבר ילד גדול, אבל עדיין חי עם ההורים. את זמנו הוא מבלה בעיקר בעישון סמים ובניהול רומן עמוס תשוקה (כפי שניתן לראות בטריילר) עם מי שהיתה אהובתו בתיכון, אבל עכשיו נשואה לאחר. אחיו, ילד גדול גם הוא, מנסה את מזלו כחבר בלהקת פאנק שנמצאת על מסלול המראה להצלחה. וגם הוא מעשן סמים. יום אחד נגן הפאנק, החייב כסף (כנראה לספק הסמים שלו), מחליט לגנוב את סוס הפורצלן מבית הוריו כדי למכור אותו ולהשתמש בכסף. אחיו תופס אותו ומתפתח ריב. מהרעש מתעורר האב ומצטרף לריב, והתוצאות פטאליות. ובדיוק כאשר החברה מחליטה לעזוב את בעלה וללכת עם אהובה משכבר הימים, היא מגלה את תוצאות הטרגדיה.

התקציר נשמע לא רע, אבל חוסר פרופיל בינלאומי משמעותי, בתוספת ההרגשה שלי שלא מדובר בפה בסרט יוצא דופן, הם אלו שימנעו מהסרט הזה להמשיך הלאה באוסקר.

מולדובה – כל ילדי אלהים. בימוי: אדריאן פופוביצ'י

על יד רומניה, מולדובה. הקולנוע הרומני עלה לגדולה בעשור האחרון (ובצדק). קולה של מולדובה עדיין לא נשמע. כוחו של הקולנוע הרומני בישירותו, בחוסר הפשרות שלו. הוא חכם מספיק כדי להבין שלא יוכל להתחרות בתקציבים של המערב העשיר, והוא משתמש בחוסר התקציב שלו כדי לספר סיפורים קשים מהחיים ולדעת להגיע אליהם מלמטה, מבלי לעטוף אותם בעטיפות הוליוודיות. מצפיה בטריילר של הסרט המולדובי נדמה שהם עושים בדיוק ההיפך. הסיפור הוא אמנם על חיים קשים, אבל הרצון הוא לספר סיפור גדול מהחיים, אפי. התוצאה נראית יותר כמו סרט של ימין מסיקה. ניסיתי לחפש קצת חומר על הסרט. היה קשה למצוא משהו באנגלית, ומה שמצאתי היה באנגלית שבורה מאוד. הבנתי שיש כאן ילד בבית יתומים שנמצא במרכז הסיפור. זוג שאיבד את ביתו בתאונת דרכים מבקש לאמץ אותו. ואימו המקורית של הילד שנסעה לאיטליה ועוסקת בזנות חוזרת לקחת את בנה מבית היתומים. הסרסור שלה רודף אחריה עד למולדובה, ומאיים עליה שהוא יהרוג את הילד. היא צריכה למכור את בנה ולהחזיר לסרסור כסף, או שהוא יהרוג אותו. שמח במולדובה. ונדמה שהסרט השמח הזה מקבל טיפול שמח עוד יותר, במקום הטיפול הרציני של שכניהם הרומנים. אין לו סיכוי באוסקר.

אורוגוואי – אנינה. בימוי: אלפרדו סודרגוויט

לסיום סקירת רשימת 76 המדינות ששלחו השנה סרטים לאוסקר השפה הזרה אני רוצה לאמבד לכאן את הטריילר של הסרט שאורוגוואי שולחת. אין לו סיכוי. ובכל זאת הוא חמוד לאללה.

כן, אורוגוואי שולחת סרט אנימציה. האקדמיה האמריקאית לא כל כך אוהבת סרטים כאלו ("ואלס עם בשיר" היה היוצא מן הכלל. וגם הוא, שהיה הפייבוריט לזכות, הפסיד לסרט היפני הדביק "פרידות"). אבל אולי לא היו סרטים בולטים באורוגוואי השנה, אז היא שולחת סרט שנדמה על פניו חביב למדי. סרט על ילדה ששלושת שמותיה (שם פרטי, שם משפחה, ושם אמצעי) הם פלינדרומים (מילים הנקראות מהתחלה לסוף ומהסוף להתחלה בצורה זהה. Anina נראה אותו דבר מהסוף להתחלה או מההתחלה לסוף). בבית הספר היא נקלעת לקטטה, והמנהלת נותנת לה עונש: מעטפה שחורה שאסור לה לפתוח במשך שבוע. אבל הסקרנות אוכלת אותה…כנראה שזה סרט חמוד וחביב, אבל אין לו סיכוי.

אז זהו. אלו הם 76 הסרטים העומדים לשיפוט האקמיה האמריקאית. שנה עמוסה במיוחד בסרטים עם סיכוי גבוה. וגם לישראל יש סיכוי לא רע בכלל להתברג שם. הרשימה תצומצם ל-9 ואח"כ ל-5 המועמדים הסופיים. להערכתי המדינות עם הסיכויים הגבוהים ביותר הן: בלגיה, קנדה, צ'ילה ("גלוריה" שזוכה להערכה רבה, למרות שאני מאוד לא אהבתי אותו), צ'כיה, הונגריה, אירן, ישראל, פלסטין, רומניה, סעודיה, סינגפור, ובריטניה.  12 מדינות עם פרופיל גבוה. יהיה לא קל להתברג שם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “אוסקר שפה זרה 2014: מקבץ שביעי ואחרון. סיכומים ועדכונים

  1. אפגניסטן – הוקרן בירושלים. אכן סרט טוב, אבל לעומת הסרטים שציינת, הוא בא מהמקום שבו להפיק סרט הוא חתיכת עבודה ולפרקים הוא נראה קצת חובבני, אם כי זה נותן לא מעט חן.

    צ'אד – זה היה הסרט הצ'אדי הראשון שיצא לי לראות, אבל מהמט סאלח הרון הוא ממש לא פנים חדשות בפסטיבלים ובפסטיבל חיפה בכלל… התיאור קצת (קצת הרבה לא מדויק), הסרט על בחור נכה (יש לא רגל משותקת או משהו בסגנון) שחולם להיות רקדן (והוא אכן די פופלרי בבמת המועדונים), אבל כשהדוד שלו (שגידל אותו) נזקק לניתוח יקר, הוא נאלץ להתחיל לעבוד בשביל המאפיה המקומית ובין השאר מתאהב בזונה… את האמת סרט לא רע שנופל קצת לקראת אבל לא כזה שיכול להגיע רחוק.

    נ.ב. נראה שבאמת לא אהבת את "ניצוד" (דנמרק), אם ברוב הרשימות הוא נמצאה במעלה הטבלה (כאחד שיכול אפילו לאיים על הפסלון), אתה אפילו לא מכניס אותו ל12 הסרטים… וגם לא הייתי מזלזל בגרמניה (אם כי עדיין לא ראיתי, למרות שהדי.וי.די שלו שוכב על המדף שלי כבר יותר משבוע).

  2. שמע איתן, השקעת! 🙂
    פרסמו לא מזמן את המועמדים לפרס הסרט הזר בגלובוס הזהב וישראל נשארה בחוץ. אתה מאמין שיש לנו סיכוי לאוסקר? איכשהו, כל שנה האיראנים מצליחים להתברג ואף לזכות בפרס הנחשק. האם הסרטים שלהם באמת איכותיים עד כדי כך?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s