קפטן פיליפס: אדריאן!!!

בסדר, לא אדריאן. אבל לא רחוק משם.

זה לא יאמן. זה ממש לא יאמן איך בתוך סרט שהוא בעצם סרט אקשן הזלתי דמעות כאילו זה קיטש רומנטי מהסוג הכי נדוש. ובסוף, כשקפטן פיליפס צורח את נשמתו, ממש כמו אותו רוקי, לא יכולתי כבר לעצור.

טום הנקס הוא קפטן פיליפס

טום הנקס הוא קפטן פיליפס

אבל אני מקדים את המאוחר.

פול גרינגראס הוא פנומן. לא את כל הדברים שהוא עשה ראיתי. על סדרת ג'ייסון בורן שלו, למשל, דילגתי ("זהות אבודה/גנובה/ הכנס כל מילה אחרת בשפה העברית"). ראיתי את הראשון בסדרה, שלא הוא ביים, התאכזבתי, וויתרתי על השאר. אומרים שבסדרה בזו המציא גרינגראס סגנון אקשן שכולם מחקים. סגנון של מצלמה רועדת. אבל אני, מה אני יודע. אקשן זה לא בשבילי. אבל פול גרינגראס כן. התודעתי אליו כששיחזר את מאורעות יום ראשון הארור בבריטניה של תחילת שנות ה-70 בסרט "יום ראשון הארור" ("בלאדי סאנדיי" בעברית מפיצית). אח"כ הוא עבר לארה"ב ושיחזר את מאורעות טיסת יונייטד 93 ב-11 בספטמבר 2001 בסרט "יונייטד 93" ("טיסה 93" בעברית מפיצית). והנה הוא שוב משחזר מאורע אמיתי. חטיפת ספינת משא ע"י פיראטים סומאלים.

זה מדהים איך פול גרינגראס עובד. זה מדהים איך בתוך סרט שבעצם ידוע מה הולך להתרחש בו, מדהים כמה מתח ורגעי התעלות קולנועית גרינגראס יוצר. תחילת הסרט, עשר הדקות הראשונות שלו, נטעו אצלי חשש. המצלמה הרועדת כבר שם, אבל האירועים עדיין מתנהלים על מי מנוחות. התחלתי לחשוב שמדובר כאן במניירה של במאי. אבל אחרי האקספוזיציה התחלתי להבין את המכניקה של הבימוי של גרינגראס. שעתיים ורבע נמשך הסרט. ואלו הן שעתיים ורבע של שליטה אבסולוטית של במאי בקצב ההתרחשויות. לאט לאט מתגבר הקצב. המוסיקה מתחילה יותר ויותר לרעום ברקות. המצלמה הרועדת מתחילה לתת את האפקט שלה. העריכה מתחילה לסחרר. ויותר מזה: קטעי השיא בסרט הזה מתמשכים מאוד. הנשימה בסרט הזה היא נשימה אחרת. היא קוצר נשימה בעצם. מצאתי את עצמי כמעט ועוצר נשימה למשך דקות ארוכות. קטעי המתח בסרט הזה ארוכים ומורטי עצבים. ואז מגיעה רגיעה. ולאט לאט שוב מתגבר הקצב, ומגיע שיא חדש. וכך חוזר חלילה. סדרה בלתי נגמרת כמעט של שיאים ארוכים ומנוחות קצרות.

פול גרינגראס הוא פול גרינגראס

פול גרינגראס הוא פול גרינגראס

פול גרינגראס שולט בקצב של הסרט בצורה פנומנלית. "קפטן פיליפס" הוא סרט מתח-אקשן מהמעולים שראיתי. בקרדיטים בסוף הסרט ראיתי שאת הסרט צילם בארי אקרויד, ואמרתי לעצמי: "וואלה!". הוא גם צילם את "מטען הכאב", ופול גרינגראס יודע ליצור מתח ולהעלות ולהוריד את הווליום בסרטים שדנים באירועים אמיתיים לפחות כמו שקת'רין ביגאלו עושה. שימו לב כמה פעמים בסרט הקלוז אפ של טום הנקס חתוך אלכסונית. מעבר למצלמה הרועדת, גם העמדת הפריים של אקרויד מגבירה מאוד את תחושת החנק והמתח, את חוסר האויר של הסרט הזה.

וטום הנקס.

בתפקיד הראשי בסרט הזה משחק טום הנקס. עבר כבר לא מעט זמן מאז שהרעתי לשחקן הנפלא הזה. וכאן הנקס יקבל, כנראה, את המועמדות החמישית השישית שלו לאוסקר (הוא היה מועמד ארבע חמש פעמים: על "ביג", "להציל את טוראי ריאן", ועל "להתחיל מחדש", וגם על "פורסט גאמפ" ועל "פילדלפיה". על שני האחרונים הוא גם זכה בפרס). וזו מועמדות שמגיעה לו בדין. קפטן פיליפס בגילומו של הנקס הוא איש סמכותי, אבל טוב לב. מקרין שקט וביטחון, ועם זאת כשחקן הנקס יודע לפתוח את החרכים דרכם אפשר לראות את החשש האמיתי והמיידי של הקפטן לחייו. כקפטן פיליפס יוצר הנקס דמות שלמה ועגולה, אמיתית ומציאותית, וכשהוא מתפרק לחלוטין בסוף (בסצינה אחרונה הוא כמעט ולא יכול להוציא מילה מהפה, ואלו שכן יוצאות יוצרות גמגום מרגש), אני לא יכול שלא להתפרק איתו.

התסריט של "קפטן פיליפס" משרטט בעצם כמה נקודות של סיפור, וביניהן משקיע הבמאי פול גרינגראס את כל כולו. הנה מגיעים הסומלים לספינה. צוות הספינה נלחם. בהנהגתו של קפטן פיליפס מתחולל קרב איתנים. האם יצליחו הסומלים? (התשובה לא כל כך פשוטה כמו שאתם חושבים). מבחינת תסריט הסרט מתחלק בעצם לשני חלקים. ותסריטאית הסרט הזה לא ממש מבריק. אבל הוא כן נותן לטום הנקס את מלוא האפשרות לנצל את כשרונו, שכן החלק השני של הסרט מתרכז בעצם בגורלו של הקפטן עצמו. וטום הנקס לוקח את ההזדמנות הזו בשתי ידיים וסוחט את הלימון הזה עד תום. וגרינגאס לוחץ אולי קצת חזק מדי בסוף, עם הגרסה שלו לאותה "אדריאן", אבל אין מה לעשות, זה אפקטיבי בצורה בלתי רגילה. וזה עובד.

אז כן, מה לעשות, התגובה שלי גם לסרט כזה היא דמעות. התפרקות רגשית טוטאלית אחרי שעתיים ורבע של חוסר נשימה. קולנוע פנומנלי, "קפטן פיליפס". מאוד מומלץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “קפטן פיליפס: אדריאן!!!

  1. מועמדות שישית!
    שכחת את "להציל את טוראי ראיין"
    —————————
    איתן לרונן: וואלה. צודק. תוקן. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s