חיי עם ליברצ'ה: ולפעמים החגיגה נגמרת

ובסוף הסרט ליברצ'ה מת (זה לא ספוילר בשבילכם, אני מקווה). וסודרברג מביים את זה כמו פרידה אישית שלו מהקולנוע. הוא הרי אמר שהוא פורש (הוא לא ממש פורש. אבל הוא כבר כמה זמן מתכנן את זה). ו"חיי עם ליברצ'ה" הוא ה'אני מאמין' של סודרברג (או לפחות הוא היה רוצה): גדול יותר, מרהיב יותר. יותר מדי מדבר טוב זה בעצם טוב.

היה אחד, ליברצ'ה. הוא נחשב לאחד הפסנתרנים הגדולים בהיסטוריה (ככה אומרים. אני, מה אני יודע. אני לא מכיר פסנתרנים). "חיי עם ליברצ'ה" הוא סיפורו של המאהב של ליברצ'ה. הפסנתרן הדגול הזה נודע (מסתבר) בתלבושות אקסטראווגנטיות, ובהופעה גדולה מהחיים, והוא נתן את ההשראה לסודרברג לעשות את הסרט הזה גדול מהחיים. עשיר, מנקר עיניים, עצום מימדים. ועם זאת, דרמטית, הסרט הזה צולע. החלק הראשון של הסרט, הפגישה והנחת היסודות למערכת היחסים, שם הכל זורם בנעימים (איך אפשר שלא. עם כל התלבושות והעושר המרהיב). אבל שם בערך התסריט נתקע. אין ממש התפתחות. וגם כשכבר מגיעה כזו (נגיד, איזושהי מריבה), זה מגיע די בהפתעה, לא בהדרגה. משהו בהתפתחות הדרמטית הרגיש לי לא נכון. כאילו מלאכותי. כאילו שסודרברג מחזיר את העושר של "אושן 11", של שאר הסרטים שלו, ולא טורח למלא את המראה הנפלא הזה בתוכן אנושי.

נוצץ. מייקל דאגלס בתפקיד ליברצ'ה ב"חיי עם ליברצ'ה"

נוצץ. מייקל דאגלס בתפקיד ליברצ'ה ב"חיי עם ליברצ'ה"

הקולנוע המשוכלל של סודרברג להמשיך לקרוא