הבן האחר: מה יש לך, גברת לוי ?

אוי ואבוי.

הסרט הזה הוקרן בתחילת השנה בפסטיבל הצרפתי וכבר אז היתה לי אפשרות לראות אותו. דילגתי עליו, כי משהו שם הריח לי לא טוב. אבל מישהו החליט להפיץ את הסרט הזה. וגם הזמינו אותי להקרנה לקראת הפצתו. אז הלכתי.

אוי.

ואבוי.

לא טעיתי. "הבן האחר" הוא מעין נסיון של הצרפתים להבין מה קורה כאן, בישראל/ פלסטין. אבל אין כאן הבנה עמוקה של הקונפליקט. אין כאן אפילו לקיחת צד. יש כאן דרמה קלושה של תיירת שכאילו היתה פה לרגע, רקחה סיפור שכאילו הומצא בו במקום, וצילמה אותו כדי לסמן וי ולהגיד: הנה גם אני יודעת משהו על הסכסוך הישראלי פלסטיני. תסלחי לי, גברת לוי (לבמאית של הסרט קוראים לורן לוי), את לא יודעת כלום על החיים כאן.

ואולי זה לא היה כל כך נורא אם הסרט הזה היה מבוים ביד בוטחת שיודעת מה היא עושה. ראיתי השנה בפסטיבל ירושלים את "אינשאללה", סרט קנדי משובח, אבל מאוד בעייתי אידאולוגית. לורן לוי כושלת כבר בהתחלה, בהבנת הפרויקט שלה.

פעם, מזמן, למדתי קולנוע. לא נעשיתי במאי, אבל משהו משם לקחתי איתי עד לכאן, לבלוג. אחד המורים שהיו לי אמר: כבמאי, הדבר הראשון שאתה צריך לעשות כשאתה מקבל תסריט ליד, הוא להבין באיזה ז'אנר אתה נמצא. כל הקונספט הבימויי יושב על ההבנה הזו. ולורן לוי נכשלת כבר כאן, בא'-ב' של הקולנוע. הסיפור הוא סיפור של החלפת זהויות. מאות ואלפי ספרים וסרטים נעשו על הנושא הזה. כולם היו קומדיות. החלפת זהויות, טעויות בזיהוי, מעצם קיומן, הן קומיות. לורן לוי מביימת את "הבן האחר" כאילו זו דרמה כבדת ראש. מאד. אין ולו גרם של הומור בסרט הזה (החיוכים היחידים שעלו על שפתי במהלך הצפייה בסרט היו לא מתוכננים, חיוכים של מבוכה מצפייה בסרט הבעייתי הזה). השימוש במוסיקה בסרט הזה נעשה רק כמעבר בין סצינות, ולא כמשהו שיוסיף רגשית לסיפור. וכך כל הסצינות מבוימות לצליליו של השקט. והרצינות התהומית של השחקנים משכנעת רק בדקות הראשונות. לאחר מכן זה הופך למניירה מעיקה. דרמה לא עובדת ככה. צריך את העליות והירידות, את השיאים המתוכננים, וכן, גם את רגעי השחרור והצחוק. אין יותר טוב מהומור כדי לקרב אותנו לדמויות, כדי לקחת אותנו במסע רגשי עם הדמויות. ב"בן האחר" כולם סובלים כל הזמן. רציניים כל הזמן.

ואני כבר לא מדבר על בחירות הליהוק של לורן לוי. לתפקיד המשפחה הפלסטינית מצאה הבמאית שחקנים ערבים. לתפקיד המשפחה הישראלית לוהקו שחקנים צרפתים. אמנם מוכרים ואהובים (עמנואל דבוס שחקנית נפלאה בד"כ. כאן היא לא יכולה לתסריט ולבימוי העלובים), אבל כולם כושלים כאן. יש משהו מאוד לא טבעי בהחלטות התסריטאיות של השפה בסרט. משפחה שחיה יותר מ-20 שנה בישראל תדבר עברית בבית. או לפחות עברית מעורבת בשפת המקור של ההורים. השפה העיקרית של המשפחה הישראלית היא צרפתית. וכשהשחקנים הצרפתים מגניבים כמה מילים בעברית ניתן להרגיש עד כמה הם נאבקים, עד כמה הם שוברים את השיניים. בחיאת רבאק, אין שחקנים ישראלים, אז היו חייבים להשתמש בסטאר-פאואר של עמנואל דבוס ? (במאמר מוסגר: הסרט הזה גרם לי להעריך אף יותר את מה שדובר קוסשוילי עשה ב"חתונה מאוחרת" וב"עם חוקים". מוני מושונוב ואלון אבוטבול, בהתאמה, דיברו גרוזינית שוטפת בסרטים שלו. עמנואל דבוס, פסקל אלבה וז'ול סיטרוק סובלים קשות במעט עברית שהם מדברים).

א-תה מ-ד-בר צ-ר-פ-תית? האמא הישראלית והבן הפלסטיני ב"בן האחר".

א-תה מ-ד-בר צ-ר-פ-תית? האמא הישראלית והבן הפלסטיני ב"בן האחר".

גם האמא הערביה יודעת קצת צרפתית (הו!), והבן האחר, הפלסטיני, בדיוק חזר מפריס (הו!). כל ההסתברויות הלא הגיוניות האלו היו איכשהו עוברות אם היה מדובר בקומדיה (רעיון: תנו לאוליבייה נקש ואריק טולדנו, החבר'ה שעשו את "מחוברים לחיים", לביים רימייק לסרט הזה. הם לפחות יודעים לביים קומדיה עם רגעים דרמטיים). אבל זו דרמה כבדת ראש. מאד. וכך "הבן האחר" הוא סרט מגוחך מאוד לעיניים ישראליות.

ועוד לא אמרתי שהפלסטינים חייבים לגור במחנה פליטים, והישראלים בתל אביב העשירה והנוצצת. מה אין ערים פלסטיניות, ומה אין אזורי מצוקה בישראל ? (שלא תבינו אותי לא נכון: בוודאי שיש לא מעט פלסטינים שחייהם קשים, ובמחסומים צבאיים קורים לפעמים דברים בעייתיים, ותל אביב היא עיר מערבית נהדרת, אבל עצם הסטריאוטיפיזציה של הצדדים בסרט הזה לא רצינית. אולי בקומדיה זה היה עובר).

בקיצור: "הבן האחר" הוא מקרה עצוב של תיירת שלא ממש מבינה לעומק את המורכבות של החיים כאן, ועדיין יש לה את החוצפה ואת היומרה לדבר על זה. סרט רע מאוד, הסרט הזה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s