כוח משיכה: החיים הם מאבק מתמיד

אני בלוג קטן. אני מתעניין בסרטים קטנים. אז בעוד שכל הבלוגוספירה סביבי מתעלפת מ"כוח משיכה", אני העליתי לכאן פוסטים על הסרטים הקטנים שעלו בסופ"ש. ועכשיו, אחרי הרעש הלבן הזה, אני מעלה לכאן את שני הסנט שלי, שהם, בקליפת אגוז: זה סרט נהדר, אבל לא כזה גדול כמו שכולם אומרים.

———————————————

כן, זה סרט מדהים. טכנית. אבל אני לא ממש מבין בזה. אני כן יכול להעיד שכשיצאתי מאולם הקולנוע הרגשתי קצת חוסר איזון במשקל. לקח לי קצת זמן עד שחזרתי ללכת רגיל, ללא נטיה משונה.

אבל לא לשם זה התכנסתי. עם כל הכבוד לטכנולוגיה (הבאמת מדהימה) של הסרט הזה, לא בשביל זה אני הולך לקולנוע. אני מניח שבכל האתרים האחרים אתם קוראים על 'איך אלפונסו קוארון עשה את הבלתי יאמן', וטכנית, כנראה, הם צודקים. אבל אני הולך לקולנוע לראות, להרגיש, סיפורים של ועל אנשים, ודרכם לנסות להבין משהו על העולם הזה. וגם את זה יש כאן, אם כי אני פחות מתלהב מכולם. מעבר לאקסטראוואגנזה הקולנועית, יש כאן גם סיפור עם מוסר השכל, ויש כאן תצוגת בימוי שהיא מצד אחד אפקטיבית מאוד, אבל מצד שני מנייריסטית ואפילו קצת מעצבנת.

אז סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני נמצאים בחלל להמשיך לקרוא