קולנוע קוריאני 2013: פרסים, והקדמה לפסטיבל

בשבוע הבא יתקיים בסינמטקים פסטיבל סרטים קוריאנים. כבכל שנה מקבץ המנהל האמנותי של הפסטיבל, רון פוגל, כמה סרטים מאחת מתעשיות הקולנוע המעניינות ביותר בעולם, ומציג אותם לקהל הרעב לקולנוע קצת אחר. כפי שכתבתי כבר בשנים שעברו, הקולנוע הקוריאני, כפי שאני מבין אותו, הוא בדיוק כמו האמריקאי, רק הרבה יותר טוב. הקוריאנים מצוינים בסרטי ז'אנר, אבל שלא כמו האמריקאים, הם שמים פס על הגבלות הצנזורה, כך שבמקום שבו הקולנוע האמריקאי מצנזר את עצמו מלהראות סקס או אלימות קשה המתבקשת מהסיטואציה, הקוריאנים הולכים עד הסוף.

בונג ג'ון הו, מטובי הבמאים בעולם כיום לטעמי, עובר גיהנום בימים אלו. כמו עמיתו פארק צ'אן ווק, גם הוא קיבל השנה הזדמנות לעשות סרט באנגלית לקהל בינלאומי. צ'אן ווק עשה את "סטוקר" (עם ניקול קידמן), אבל הביקורת העולמית דחתה את הסרט הזה בשאט נפש (ובצדק. ראיתי את הסרט בסוכות האחרון בפסטיבל המדע הבדיוני בת"א. סרט מאוד מפוספס). ג'ון הו התעכב מעט עם סרטו, Snowpiercer, בעיקר כי הוא נכנס למלחמת עולם עם המפיקים האמריקאים, הארווי ובוב ווינסטין. הם דורשים ממנו לקצץ מהסרט חלקים מסוימים, אבל הוא מתעקש. בינתיים הסרט יצא להפצה בגרסת הבמאי בקוריאה, והוצג כבר גם לביקורת העולמית בפסטיבל הסרטים בבוסאן, קוריאה, והתגובות חמות מאוד (ויש גם בעברית: פבלו אוטין ראה, אהב, וכתב על הסרט כאן). הסרט זוכה להצלחה בנמל הבית שלו, וכרגע ההפצה העולמית (כולל בישראל) ממתינה לתוצאות הקרב בין האמריקאים לקוריאני בנוגע לאיזו גרסה שאר העולם יזכה לראות: המקוצרת או המקורית.

בדברי ההקדמה שלו לפסטיבל כותב רון פוגל שהסרטים שיוקרנו בפסטיבל השנה שייכים לז'אנר הסרט התקופתי שהפך לנפוץ מאוד בקוריאה בשנים האחרונות. אני מוכרח להודות שבהתחלה קצת התאכזבתי לקרוא את המילים האלו. באופן משונה אני אוהב סרטי תקופה בריטיים, מסודרים כאלו, חנוטים בתלבושות מרהיבות החונקות את הרגש העצור, אבל סרטי תקופה שמגיעים מהמזרח הרחוק פחות מעניינים אותי. אני מרגיש שפשוט אין לי גישה להסטוריה הזו, אין לי דרך להבין ולהכיר את העוסקים במלאכה (ממש כמו שאני נרתע מסרטים שייקספירים). אבל אחרי שקראתי קצת על הסרטים עצמם נראה לי שהם אמנם מתרחשים בתקופות קדומות (מאות שנים אחורה), אבל הם בעצם סרטי ז'אנר לכל דבר (במיוחד מסקרנים אותי "מלחמת החיצים" שאמור להיות סרט פעולה עם חיצים במקום אקדחים, ו"השוד הגדול", שלפי התקציר אמור להיות "אושן 11" במאה ה-18). כלומר: הסרטים עצמם מתרחשים בזמנים שאין לי שום מידע עליהם, אבל הקורה בהם מעודכן לכאן ועכשיו, וזה מה שבעצם מעניין אותי.

עיתוי הפסטיבל הוא גם זמן טוב לבדוק מה קורה בקולנוע הקוריאני העכשווי. לפני כשבועיים חולקו בקוריאה פרסי האקדמיה הקוריאנית לקולנוע, וברשימת הזוכים נמצאים

בעיקר שני סרטים (וחצי) שכדאי לציין, ואלו כנראה הסרטים שנראה כאן בשנה הבאה, בפסטיבל הקוריאני של 2014 (הסרט הפותח את הפסטיבל השנה, "נשף המסיכות", הוא הזוכה הגדול של פרסי האקדמיה הקוריאנית של השנה שעברה).

אז ככה: הזוכה הגדול של טקס פרסי האקדמיה הקוריאנית של השנה היה "קורא הפנים". גם הוא סרט תקופתי, ונדמה שגם הוא סרט ז'אנר (שמתחיל כמו כמעט קומדיה, ומתפתח לכדי סרט מתח-אקשן). סיפורו של אדם עם כשרון מיוחד: היכולת לקרוא את אופיו ואת גורלו של אדם רק מחקירת פניו. הכשרון הזה שבהתחלה מפרנס את המשפחה בירידים פשוטים מתגלה ע"י אנשים בשלטון המבקשים לרתום את הכשרון יוצא הדופן הזה למלחמה במורדים. הטריילר אכן מעביר את כל פניו של הסרט הזה, שזכה ב-6 פרסי אקדמיה: פרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי, השחקן (פרס השחקן חולק גם לסרט נוסף, עליו תיכף), שחקן משנה, תלבושות, ופרס הקהל.

הסרט השני שזכה בתשומת לב האקדמיה הקוריאנית השנה (ואם לומר את האמת, הוא גם זה שמסקרן אותי יותר מאשר "קורא הפנים") הוא "נס בתא מספר 7". מדובר בדרמה משפחתית שהיא גם דרמת בית סוהר. גיבור הסרט הוא אדם מפגר בשכלו המגדל ילדה קטנה בת 6. כשהוא מושם בכלא באשמת רצח (שהוא לא ביצע) אופיו המיוחד משנה את חייהם של חבריו לתא מספר 7, והם עוזרים לו להגניב את ביתו הקטנה, שנשארה לבד בחוץ, אל תוך הכלא. הנה הטריילר המקסים והמרגש של הסרט הזה

"נס בתא מספר 7" זכה בפרס השחקן (בשיתוף עם "קורא הפנים"), תסריט, הפקה, ועוד פרס שנקרא "פרס מיוחד" (מה שזה לא אומר).

וגם Snowpiercer של אותו בונג ג'ון הו לקח פרסים, על עריכה ועיצוב אמנותי. אז עד שנזכה לראות את סרטו של בונג ג'ון הו, ואת שני האחרים, יש בשבוע הבא פסטיבל סרטים קוריאנים מהשנה שעברה שיהיה מעניין לבדוק.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “קולנוע קוריאני 2013: פרסים, והקדמה לפסטיבל

  1. תודה רבה על הפוסט! בהחלט עשיתי לעצמי כמה תגליות מעניינות.. וידוי אני חובבת דורמות (דרמות דרום קוריאניות) לאחרונה, וממש אהבתי את הסרטים שהספקתי לצפות בהם עד עכשיו ביניהם Closed Note וגם Season of Good Rain (http://asianwiki.com/A_Good_Rain_Knows) אני מניחה שיכול להיות ששמעת על האחרון שציינתי כי הסרט האחרון של הבמאי Dangerous Liaisons קיבל התייחסות ואפילו זכה בפרס אם אינני טועה (עוד לא הספקתי לצפות בו).
    אהבתי גם ממש את הסרט Hear Me שהוא בכלל טיוואני, מאוד ממליצה! בעבר הגבלתי את עצמי רק לקולנוע מערב-אירופאי ואמריקאי.. היום אני לומדת את השפה ^^
    על הסרט עם כריס אוונס שמעתי, משום מה ביטלתי את זה כי אני לא אוהבת את השחקן (למרות שסנשיין ששם יש אותו מדהים לגמרי) סיקרנת אותי עם ההמלצה ואבדוק עכשיו במה מדובר.
    'קורא פנים' נשמע מסקרן ביותר, ומיוחד ואת 'נס בתא מספר 7' אני חייבת לראות. אשמח אם תכתוב עוד על קולנוע אסיאתי בעתיד וכך גם אוכל להכיר בשביל עצמי עוד סרטים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s