וואג'דה: הילדה עם האופניים

מאוד קל להיות ציניים בקשר לפרויקט הזה. מאוד קל להגיד, למשל: הו, האקזוטיקה! סרט מסעודיה, הממ… בוא באמת נראה איך זה שם. לא שזה סרט טוב, כן?! אבל… הו, האקזוטיקה…

אפשר גם להגיד: הו, הניצול! שוב סרט שמשתמש בילדים בשביל להעביר מסרים יענו חתרניים. ולא סתם ילדים. ילדות. מסרים פמיניסטיים בעזרת סיפור על ילדות מתבגרות. הרי ראינו הרבה סרטים מהאיזור הזה של העולם שעושה שימוש בילדים כדי להעביר מסרים ("צבע גן עדן" ו"ילדי גן עדן" של מג'יד מג'ידי, "טאראנה בת 15", גם הוא מאירן, ועוד כמה). הו, הניצול…

ואפשר אפילו להגיד: בטח שלחייפה אל מנסור, הבמאית, יש יכולת לעשות סרט שכזה, שמבקר את השלטון, אבל רק בקטנה, לא באמת. הרי היא מגיעה מהצד העשיר יותר של האוכלוסיה. יש לה כסף ויש לה קשרים. זה לא באמת סרט בועט.

אפשר להיות רע לב וציני. אבל "וואג'דה" זה לא סרט לציניים. אלו יפסידו חוויה מרגשת ויפה, גם אם היא לא באמת תזיז משהו אמיתי.

"וואג'דה" מנסה להיות סרט פמינסטי מתחת לרעלת האיסלאם. ובמגע של צמר גפן מלטף הוא גם מצליח. אבל הוא קודם מספר סיפור אנושי של התבגרות. סיפור של ילדה פשוטה שרואה חבר שלה (עוד לפני שזה הופך להיות סיפור אהבה של מבוגרים. הם עדיין ילדים). הילד הזה רוכב על אופניים. אז גם היא רוצה. אבל ילדה על אופניים?! זה לא צנוע. זה אסור. והילדה שלנו, וואג'דה, עצמאית ודעתנית. היא תעשה הכל כדי לקנות לעצמה אופניים. אז היא מנסה לחסוך כסף. ואז היא שומעת שבבית הספר יש תחרות לימודי קוראן. מי שתראה ידע גדול יותר תזכה בפרס כספי. אז היא מקדישה את עצמה ללימודי קוראן (שאגב, לא נראים יותר מדי בסרט) כדי לעשות משהו שהוא לכאורה כנגד חוקי הקוראן.

הילדה עם האופניים. וואג'דה

הילדה עם האופניים. וואג'דה

להמשיך לקרוא