וואג'דה: הילדה עם האופניים

מאוד קל להיות ציניים בקשר לפרויקט הזה. מאוד קל להגיד, למשל: הו, האקזוטיקה! סרט מסעודיה, הממ… בוא באמת נראה איך זה שם. לא שזה סרט טוב, כן?! אבל… הו, האקזוטיקה…

אפשר גם להגיד: הו, הניצול! שוב סרט שמשתמש בילדים בשביל להעביר מסרים יענו חתרניים. ולא סתם ילדים. ילדות. מסרים פמיניסטיים בעזרת סיפור על ילדות מתבגרות. הרי ראינו הרבה סרטים מהאיזור הזה של העולם שעושה שימוש בילדים כדי להעביר מסרים ("צבע גן עדן" ו"ילדי גן עדן" של מג'יד מג'ידי, "טאראנה בת 15", גם הוא מאירן, ועוד כמה). הו, הניצול…

ואפשר אפילו להגיד: בטח שלחייפה אל מנסור, הבמאית, יש יכולת לעשות סרט שכזה, שמבקר את השלטון, אבל רק בקטנה, לא באמת. הרי היא מגיעה מהצד העשיר יותר של האוכלוסיה. יש לה כסף ויש לה קשרים. זה לא באמת סרט בועט.

אפשר להיות רע לב וציני. אבל "וואג'דה" זה לא סרט לציניים. אלו יפסידו חוויה מרגשת ויפה, גם אם היא לא באמת תזיז משהו אמיתי.

"וואג'דה" מנסה להיות סרט פמינסטי מתחת לרעלת האיסלאם. ובמגע של צמר גפן מלטף הוא גם מצליח. אבל הוא קודם מספר סיפור אנושי של התבגרות. סיפור של ילדה פשוטה שרואה חבר שלה (עוד לפני שזה הופך להיות סיפור אהבה של מבוגרים. הם עדיין ילדים). הילד הזה רוכב על אופניים. אז גם היא רוצה. אבל ילדה על אופניים?! זה לא צנוע. זה אסור. והילדה שלנו, וואג'דה, עצמאית ודעתנית. היא תעשה הכל כדי לקנות לעצמה אופניים. אז היא מנסה לחסוך כסף. ואז היא שומעת שבבית הספר יש תחרות לימודי קוראן. מי שתראה ידע גדול יותר תזכה בפרס כספי. אז היא מקדישה את עצמה ללימודי קוראן (שאגב, לא נראים יותר מדי בסרט) כדי לעשות משהו שהוא לכאורה כנגד חוקי הקוראן.

הילדה עם האופניים. וואג'דה

הילדה עם האופניים. וואג'דה

לכאורה התסריט צפוי. לכאורה הכל צפוי כאן. אבל הילדה בתפקיד הראשי כל כך משכנעת בבלתי אמצעיות שלה שהיה קשה לי שלא להיכנע. כל חומות ההתנגדות שלי קרסו כבר כעבור כעשר דקות. יש כאן תיאור כן של תמימות ילדותית עם הרבה אהבה ורגישות. קשה להתנגד לזה. קשה שלא ללכת עם זה. וקשה שלא להתרגש כשהילדה מרגישה שלא מבינים אותה, שכועסים עליה על לא עוול בכפה. קשה שלא להתרגש כשהילדה מגיעה לתחרות ומדקלמת  פסוקים מהקוראן האומרים את ההיפך ממה שהיא בעצם עושה (וזו משימה שגם שחקנים מנוסים היו מתקשים בה: להגיד משהו אחד ולעשות משהו אחר. הילדה עומדת בכבוד במשימה, וזו סצינה מרגשת עד דמעות).

אז אולי המסר הפמיניסטי קצת רפה אמירה. אבל כסיפור אנושי הוא מדביק בהתלהבות שלו, בחמימות המזמינה שלו. "וואג'דה" הוא סרט שמאוד כדאי לראות אם אתם אוהבי אדם, לא חשוב מה הדת או המין שלו/ה. "וואג'דה" הוא סרט שנראה, באופן מפתיע, מושקע מבחינת צילום והפקה, כך שלא תצטרכו לעשות לסרט הנחות של "אה…הוא בא משם. אין להם כסף". הצילום מרשים, המוסיקה (מקס ריכטר, שכתב גם את המוסיקה ל"וואלס עם באשיר")  יפה ועדינה, הבימוי רגיש והמשחק כובש. סרט לכל המשפחה, שמגיע מ"שם", מסעודיה, אבל סיפורים כאלו יש גם כאן. לא סרט יוצא דופן, אבל כן כזה שעשוי בכשרון, מרגש ויפה. כדאי לראות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s