פסטיבל קולנוע קוריאני: מלחמת החיצים

זה לא שזה סרט כזה גדול.אבל זה בידור מעולה.

העניין הוא כזה: אני לא ממש מתלהב מסרטי פעולה. אבל אם כבר, אז קוריאנים. הם חסרי פחד, הקוריאנים האלו. כבר בסצינה הראשונה של "מלחמת החיצים" נכרת איזה ראש, דם משפריץ לכל הכיוונים, ויש גם איזה כלב אכזר שנושך חזק מאוד. תראו לי סרט אמריקאי פופולרי שיראה לכם מראות כאלו, ועוד בסצינה הראשונה…

אבל זה לא רק זה. אמנם התסריט של "מלחמת החיצים" הוא רזה עד כמעט לא קיים (בעיקרון: יש כאן צבא פולש שלוקח כמעט עם שלם כבן ערובה, ויש כאן לוחם אמיץ שמשחרר את בני הערובה, כולל את האחת שהוא הבטיח לשמור עליה מכל משמר. לא ממש מקורי), וגם יש כאן ריח קל-עד-לא-כל-כך-קל של לאומנות, אבל לבמאי של "מלחמת החיצים" (אחד בשם האן-מין קים) יש יכולת פנומנלית לבנות מתח ולצלם אקשן. כבר הסצינה הראשונה של הסרט היא תצוגת תכלית מרתקת של היכולת הזו: מצלמה רועדת, עריכה מסחררת חושים, ובעיקר, עבודה עצומה ממש עם המוסיקה. כל הסרט, ממש כולו, מציג שליטה נפלאה של הבמאי בקצב הסרט. הוא יודע בדיוק מתי להגביר את הקצב, ומתי להאט. הוא יודע איך להרים את המתח בהדרגה עד לשיא, ומתי לשחרר (אני לא אתפלא אם האן-מין קים יהפוך לבן הטיפוחים של פול גרינגראס. ל"מלחמת החיצים" יש שינויים בקצב הדומים בפנומנליות שלהם למה שראיתי ב"קפטן פיליפס").

ביער ביער ביער נרקוד נרקוד. מתוך "מלחמת החיצים"

ביער ביער ביער נרקוד נרקוד. מתוך "מלחמת החיצים"

להמשיך לקרוא