פסטיבל קולנוע קוריאני: הבלש קיי: סוד האלמנה החסודה

טוב, זה כבר סרט הרבה פחות טוב מ"מלחמת החיצים". הוא מבולבל, מסתבך בתוך עצמו, ויש בו עשייה קולנועית די מקרטעת. אבל הוא משעשע.

גם כאן, כמו ב"מלחמת החיצים", מדובר בסרט תקופתי, אבל שלא כמו בסרט ההוא שכל מה שהוא רצה להיות זה סרט פעולה טוב (והוא הצליח), ל"בלש קיי" יש יומרות להעביר מסר לאנשי הדת בקוריאה: אתם צריכים לעשות חשבון נפש. כל המלחמות המתוארות בסרט מקורן ברדיפה על בסיס דת. אבל הסרט כל כך נלעג בדרך שהוא מציג את הקונפליקט הדתי הזה עד שאי אפשר לקחת אותו ברצינות.

הבלש קיי והעוזר. מצחיק. וזהו.

הבלש קיי והעוזר. מצחיק. וזהו.

אז עוברים לעניין השני, עניין הפעולה.

זה מתחיל דווקא לא רע. בחלק הראשון של הסרט חשבתי שזה נראה כמו אבוט וקוסטלו קוריאנים שעושים סרט אקשן. שני חבר'ה, אחד בלש שמחזיק מעצמו, השני טיפש מצוי שהוא בעצם לא כל כך טיפש, ושניהם נכנסים לצרות ויוצאים מהן בדרך מקורית ומשעשעת. וזה עובד. למרות שמדובר בסרט תקופתי, המצלמה מבצעת תמרונים חסרי מנוח שאני לא רגיל לראות בסרטים לא עכשוויים. הבמאי גם משתמש לא מעט בצילום מנקודת מבט הגיבור, ומדובר בד"כ בצילום רועד, המעביר היטב את הסכנה שהדמות הראשית נמצאת בה. החלק הראשון של "הבלש קיי" הוא מצחיק ודי מרתק.

אבל בהדרגה, עם הסתבכות העלילה, ועם חשיפת עוד פיתול ועוד פיתול בסיפור הבלשי הזה (שבניגוד למה ניתן לחשוב, חלק מהם היו די צפויים), התחלתי לאבד עניין במתרחש. העשייה הקולנועית עצמה חדלה מלחדש לי, ונדמה לי שיש בה משהו לא מלוטש עד הסוף. משהו חסר בטחון אפילו. בחלק של הסרט שמתעסק בכלבים אימתניים הרגשתי שמדובר במשהו לא אורגני. שהכלבים האלו הם יצירי מחשב, והם לא ממש משתלבים בסביבה שלהם, כך שהסכנה מהם לא היתה מוחשית (ובניגוד למה שניתן לחשוב על סרטים קוריאנים, גם כשהם נושכים, לא ממש רואים את זה. כי טכנית היתה בעיה לעשות את זה. כנראה אלו שעשו את הנמר ב"חיי פאי" היו עסוקים). וזהו רק סימפטום. משהו בעשייה הקולנועית של הסרט הזה הרגיש לי לא משויף נכון.

ובכלל, הסרט אמנם מתחיל כקומדיה משעשעת למדי, אבל עם התקדמות הסרט מינון הצחוקים יורד, והוא מתרכז יותר בסיפור הבלשי ה-הו-כה-מופרך, ובנסיון להעביר את המסר שלו, והרגשתי את עצמי מאבד אחיזה בסרט. ואם אמרתי ש"מלחמת החיצים" שם על עצמו סד רציני בדמות הימנעות משימוש ברובים, כאן, אחרי שימוש בחיצים ובכלי מלחמה אנלוגים אחרים, מופיעים פתאום אקדחים בסרט. משהו בסרט הזה לא קוהרנטי. חסר משמעת.

זה לא שמדובר בסרט רע. יש כאן רגעים של אקשן טוב, ויש הרבה צחוקים, אבל רובם מרוכזים בחלק הראשון של הסרט. בהדרגה הסרט הזה מתעייף, והעניין שלי בו נעלם לאיטו. והסוף שלו, האפילוג, מתמשך קצת יותר מדי. אני מניח שאם אתם נמצאים בסביבת סינמטק, אתם יכולים לקפוץ ולראות את הסרט הזה. אבל לא ממש חייבים.

הקרנה נוספת של "הבלש קיי"

ב-27/11 בסינמטק ירושלים

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s