שש פעמים: ג'ונגל פיתוח

ביציאה מההקרנה של "שש פעמים" אנשים מתווכחים. זו כבר פעם שניה שאני רואה את הסרט, ועדיין הוא לא משאיר אף אחד אדיש. ישנה תמימות דעים שמדובר בסרט משובח (למרות שגם על זה יש חולקים), אבל כשמתחילים לקלף את הבצל מגלים שיש אי הסכמות על הרבה נושאים.

מדובר בסיפור של בחורה צעירה שהשתעבדה לבחור מהשכבה שלה בתיכון. מתוך רצון נואש להיות מקובלת היא משתמשת בקלף הסקס, אבל מהר מאוד היא מתחרטת, רק כדי לגלות שהיא נמצאת בסחרור בלתי ניתן לעצירה. היא ממשיכה ואומרת "לא, לא רוצה", אבל אין בה כוחות להפסיק את מסעה להפוך למזרון של כולם. כל בני הנוער בשכבה, וגם לא בשכבה – כל בני הנוער בסביבה יודעים שהיא 'קלה' – והיא, לא יודעת איך לעצור. היא עושה הכל כדי להתחבב על בחור אחד, והוא, ללא מצפון בכלל, מעביר אותה אל חבריו, גם הוא מתוך רצון לצבור כוח (הוא יסדר זיון לחבר'ה, ויקבל דברים בתמורה).

גם על התיאור הזה של העלילה יש ויכוחים.

בחורה קלה סרט קשה. סיוון לוי ב"שש פעמים".

בחורה קלה סרט קשה. סיוון לוי ב"שש פעמים".

רואים בחורה שאמנם חוזרת ואומרת 'לא', אבל לא באמת פועלת כדי לעצור את האינוסים החוזרים ונשנים. לא כולם מצליחים להבין את זה, וחושבים שזה בסדר. שהיא בעצם אשמה. שזה בעצם בהסכמה. שהיא אומרת 'לא', אבל היא לא באמת מתכוונת. אבל סיוון לוי, בתפקיד הראשי, של גילי, עושה כאן עבודת משחק מדהימה. מאז דנה איבגי ב"אור" אני לא ראיתי הופעת משחק אמיצה כל כך, רבת ניואנסים כל כך, מכמירת לב כל כך. דווקא בסצינות שלה לבד ניתן לראות את הסחרור הבלתי ניתן לעצירה שבו היא נמצאת. את הצלילה הטוטאלית שלה אל תוך ערפול חושים הולך וגובר. את איבוד השליטה הכל כך מוחלט שלה. זה שהיא רק אומרת 'לא', אבל אין לה באמת כוחות פיזיים ו/או פסיכולוגיים להפסיק להיות קורבן מיני של כולם לא אומר שזה בהסכמה.

אולי זה בגלל שאין ב"שש פעמים" קונטרה לנוער הזה. אין בתסריט של "שש פעמים" מרד נעורים, כי אין נגד מי למרוד. אין מבוגרים ב"שש פעמים". אין מי שמכוון. אין מי שמדריך. אין מי שמעצבן ותוחם ושם גבולות, ואין נוער שמנסה לפרוץ את הגבולות. אין גבולות. אף אחד לא שם גבולות. מישהו שלא אהב את הסרט (לפחות לא כמוני) אמר לי שהוא רואה בזה בחירה תסריטאית לא נכונה. אני רואה בזה את עיקר הסרט. סצינה אחת פצפונת בסרט בה גילי (סיון לוי) חוזרת הביתה, לוקחת בקבוק בירה מהמקרר, ושותה אותו בעודה מביטה באביה הישן על הספה – זהו הגרעין של כל הסיפור. המבוגרים עסוקים כל כך בהגשמה עצמית, בהתעשרות, בניצול העושר – כל כך עסוקים בעצמם עד שהם עוצמים את עיניהם מלראות את הדבר הכי חשוב – את ילדיהם. אז הילדים נעזבים לבד לחוקי הג'ונגל, ושם החזק שורד. והחזק הוא הגבר, המאצ'ו, העשיר, והוא שולט דרך הסקס והכסף. וגילי משתעבדת לזה, ולא יכולה לעצור. אפילו דמותו של שבת, הנער השמנמן, שאמורה לשקף פאזה קצת יותר רומנטית ועדינה, גם הדמות הזאת מנצלת את הבחורה המסכנה הזו מינית.

"שש פעמים" הוא כתב אישום חריף מאין כמותו כנגד ההזנחה של ההורים את הדור הצעיר, הדור המזוין הזה. רק מסיבות וסקס בראש של הנוער הזה, כי אף אחד לא מראה להם אחרת.  ואפילו בסצינה האחרונה, כשנחצים כל הקווים האדומים (כאילו כל הקווים שנחצו לפני כן היה בירוק בהיר), והמבוגרים כן מתערבים, הם עושים את זה רק כדי לספק ל"שש פעמים" סוף מקוטע, מחריד למחשבה.

 שש סיון לוי. שש פעמים.

שש סיון לוי. שש פעמים.

"שש פעמים" הוא סרט אמיץ מאין כמותו, מבוים ביד רגישה ובוטחת, כתוב נפלא עם דיאלוגים יוצאים מהכלל שנשמעים אמינים מאוד (למרות שגם אחרי צפייה שנייה אני חושב שאפשר היה להסתדר בלי החלוקה לשש מערכות. למרות שיש אסקלציה ברורה בין מערכה למערכה, הסרט היה עובד מצוין גם בלי זה), מצולם נפלא ע"י שרק דה מאיו, בתערובת של צבעים משכרים המשקפים את החגיגה הניהיליסטית הבלתי פוסקת של הנוער הישראלי של רמת השרון והרצליה, ומשוחק נהדר ע"י קבוצה של שחקנים אלמונים בראשות סיוון לוי הנפלאה. יש יראת כבוד עצומה שיונתן גורפינקל הבמאי ושרק דה מאיו הצלם מראים לסיפור ולשחקנים. יש לא מעט סקס בסרט, אבל כמעט ואין עירום. יש היצמדות לסיפור מחריד מבלי לגלוש לסנסציוניות. ודווקא בגלל זה הסרט כל כך קשה לעיכול. בגלל שהוא נראה ונשמע אמין לגמרי, עד כדי כך שאנשים יוצאים מהסרט נסערים כדי לומר: "זה לא אנחנו על המסך. לא יכול להיות. זה לא ככה", אבל כן, זה כן ככה. "שש פעמים" הוא סרט פיקטיבי, אבל כבר היה אירוע כזה במציאות (אני מניח ש"שש פעמים" הוא עיבוד דרמטי של אירועים אמיתיים, מה שאומר שכמה פריטים שונו, ועדיין, זה ככה. זה ממש ככה).

"שש פעמים" הוא סרט מהמם ביותר ממובן אחד. הוא סרט חשוב וקשה, והוא חובת צפייה. כדי שנדע שיש דברים איומים שקורים כאן, מתחת לאף, כדי שנפתח עיניים, נכוון אזניים, ונחזור לתקשר עם הדור האבוד הזה כדי להחזיר אותו חזרה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “שש פעמים: ג'ונגל פיתוח

  1. איזה כיף לקרוא ביקורת כזו שבאה מהצד הגברי.
    לצערי יצא לי לראות את הסרט באולם מלא בקהל לא מפרגן, או אולי באמת מנסה לאטום את עצמו מלשמוע את המסר. במערכה החמישית, בחורה בשורה שלפני הזילה דמעה – מה שהוציא תגובה משני "ידידים" שישבו איתה: "מה את בוכה? באמת?? תרגיעי!" לרגע קל הרגשתי שגילי יושבת איתנו באולם…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s