פרנסס הא: אני אוהבת שדברים נראים כמו טעות

יש משהו מאוד נוגע ללב בסרט הזה. באמת.

על פניו זה סרט קטן וכיפי. מצחיק ומשעשע. יש בו לא מעט רגעים מרוממי נפש, מצחיקים. יש בו כמה וכמה פאנצ'-ליינים מוצלחים. יש בו עבודה גאונית ממש עם מוסיקה (סצינת "אהבה מודרנית" היא שיא הסרט, אבל הרבה רגעים אחרים בסרט משובבי לב ממש גם בזכות המוסיקה הזו והדרך בה היא משולבת בסרט). ויש בו הרגשה של חופש קולנועי, של עשייה משוחררת.

אבל בפעם השנייה שבה צפיתי בסרט משהו שם מאוד נגע לליבי (הפעם הראשונה היתה בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליה כאן). יש ב"פרנסס הא" תיאור מאוד מדויק של חוויית החיים של פלח גדול מאוד מהאוכלוסיה. הפלח הצעיר. זה שגילו 20 פלוס – 30 מינוס. הסטודנטים שלומדים מקצוע, מחפשים להגשים את עצמם, להצליח בחיים, אבל בינתיים נאלצים לעבוד בכל מיני עבודות שלא קשורות למה שהם רוצים לעשות כשיהיו גדולים. ובאמצע  – החיים. אהבות, פרידות, מריבות, התפייסויות, חברים, חברות. "פרנסס הא", עם כל הנחמדות שלו, הוא בעצם תיעוד של חיים של דור שלם. האנשים שמחפשים להגשים את עצמם, אבל נאלצים לעשות את זה בתוך המבוך הלא ידוע הזה שנקרא חיים.

פרנסס הא מחפשת את החיים

פרנסס הא מחפשת את החיים

דברים קורים בחיים שאי אפשר לתכנן. להמשיך לקרוא