פרנסס הא: אני אוהבת שדברים נראים כמו טעות

יש משהו מאוד נוגע ללב בסרט הזה. באמת.

על פניו זה סרט קטן וכיפי. מצחיק ומשעשע. יש בו לא מעט רגעים מרוממי נפש, מצחיקים. יש בו כמה וכמה פאנצ'-ליינים מוצלחים. יש בו עבודה גאונית ממש עם מוסיקה (סצינת "אהבה מודרנית" היא שיא הסרט, אבל הרבה רגעים אחרים בסרט משובבי לב ממש גם בזכות המוסיקה הזו והדרך בה היא משולבת בסרט). ויש בו הרגשה של חופש קולנועי, של עשייה משוחררת.

אבל בפעם השנייה שבה צפיתי בסרט משהו שם מאוד נגע לליבי (הפעם הראשונה היתה בפסטיבל ירושלים. כתבתי עליה כאן). יש ב"פרנסס הא" תיאור מאוד מדויק של חוויית החיים של פלח גדול מאוד מהאוכלוסיה. הפלח הצעיר. זה שגילו 20 פלוס – 30 מינוס. הסטודנטים שלומדים מקצוע, מחפשים להגשים את עצמם, להצליח בחיים, אבל בינתיים נאלצים לעבוד בכל מיני עבודות שלא קשורות למה שהם רוצים לעשות כשיהיו גדולים. ובאמצע  – החיים. אהבות, פרידות, מריבות, התפייסויות, חברים, חברות. "פרנסס הא", עם כל הנחמדות שלו, הוא בעצם תיעוד של חיים של דור שלם. האנשים שמחפשים להגשים את עצמם, אבל נאלצים לעשות את זה בתוך המבוך הלא ידוע הזה שנקרא חיים.

פרנסס הא מחפשת את החיים

פרנסס הא מחפשת את החיים

דברים קורים בחיים שאי אפשר לתכנן.ומסלול החיים שלנו לפעמים סוטה בגלל אותם דברים. ועדיין יש לנו מטרה. יש לנו רצונות. והמיקס של כל זה יוצר את תמונת החיים שלנו, כזו שנראית אולי כמו טעות, כי בכל זאת, יש בה תכנון פרטי שלנו, אבל יש בה גם נסיבות החיים, אבל חשוב מכל – אלו החיים שלנו. אנחנו חיים אותם. אנחנו חווים אותם. וזה "פרנסס הא".

על עד כמה שהסרט הזה קרוב בעשייתו לגל החדש הצרפתי של שנות ה-60, ועד כמה הצילום, והעריכה, והבימוי כל כך מזכירים את טריפו – על כל זה תקראו במקומות אחרים. יש מבקרי קולנוע חכמים ממני, מלומדים ממני, שיודעים לנסח את זה טוב ממני. אני רק מנסה להסביר למה הסרט הזה ריגש אותי. כן, אני מכיר חלק מהיצירות הצרפתיות של שנות ה-60. אבל "פרנסס הא" נגע בי לא בגלל שהוא מזכיר קולנוע אחר. הוא ריגש אותי, והצחיק אותי, ואפילו הביא דמעה קטנה לעיניי כי הוא הרגיש לי כל כך אוטנתי. אנחנו תמיד רוצים למצוא חן, אז אנחנו משקרים. כששואלים אותנו "מה נשמע?" אנחנו תמיד נענה "בסדר". אף פעם לא נגיד: "חרא. נפרדתי מחבר שלי. ופיטרו אותי. ולחברה הכי טובה שלי יש חבר עכשיו, אז אין לה זמן בשבילי", ועוד כהנה וכהנה. הרי בדיוק בשביל זה יש חברים. ועדיין, אנחנו כמעט ולא מספרים להם את האמת.

וברגעים האלו, הדקויות האנושיות הכל כך מדויקות – אלו הרגעים שעושים את "פרנסס הא" כי אין כאן כל כך סיפור. יש את פרנסס האלידיי, בחורה בת 27 שרוצה להצליח בריקוד, ולא כל כך יודעת איך. ורוצה להצליח ביחסים, אבל לא כל כך יודעת איך. ויש תיאור של מערכות יחסים שמתרכבות ונפרמות בכנות כובשת. עם הרבה חן, אבל מבלי להסתיר את האמת. זה מה שעושה את "פרנסס הא" לכל כך מוצלח. התיאור הכל כך מדויק של האמת של קבוצת גיל מאוד מסוימת, שקיימת בכל מקום בעולם המערבי.

ובסוף, החיים האלו יוצרים מיקס מוצלח. מיקס שנראה כמו טעות. מיקס של נסיבות חיים מקריות עם כוונה, עבודה קשה, והתמדה. ובסופו של דבר כל אחד וכל אחת מוצאים את מקומם בחיים. כמו פרנסס הא.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s