הכל אבוד: איך זה שכוכב אחד לבד

קצת קשה לי לתאר את חווית הצפיה שלי ב"הכל אבוד". מצד אחד, מדובר בסרט מרשים מאוד שמבוים ע"י במאי אינטליגנט ומשוחק בצורה מרשימה ע"י שחקן מוכר ואהוב. מצד שני, הקו הדרמטי של הסרט לוקה בחסר, והיו רגעים, ובכן, קצת משעממים בסרט.

להבנתי, שני סרטים שונים מאוד בתכלית שמוקרנים עכשיו בבתי הקולנוע הם בעצם סרטים אחים. האחד הוא"כח משיכה". השני הוא "הכל אבוד". בשניהם העניין הוא מהו הגבול, מהי אותה נקודת שבירה שבה האדם מאבד את הרצון שלו לחיות. בשני הסרטים הדמויות מגיעות לנקודה הזו רק אחרי שהם ניסו כבר הכל. עם זאת, ב"כח משיכה" הנקודה הזו מגיעה לפתרון בצורה קצת מלאכותית, וב"הכל אבוד" רוברט רדפורד באמת מוותר על הכל, אבל באמת על הכל. ואז… (להזכירכם, שני הסרטים הם אמריקאים-הוליוודים).

אבל בלי ציניות, יש בשני הסרטים האלו דיון מעניין בכוחות הנפש הכי בסיסיים, כוחות ההישרדות כנגד הטבע, כנגד האלהים, כנגד החיים.  "כח משיכה" הוא תצוגה מרהיבה של קולנוע מרשים מאוד, עם כמה בחירות בימוי אפקטיביות מאוד (וכמה שפחות אהבתי). "הכל אבוד" הוא סרט צנוע בהרבה, כמעט ללא דיאלוג, עם כמה בחירות בימוי מרשימות מאוד, אבל עם כמה חריקות תסריט שבכל זאת הפריעו לי.

אשא עיניי אל האופק. מאין יבוא עזרי? רוברט רדפורד ב"הכל אבוד"

אשא עיניי אל האופק. מאין יבוא עזרי? רוברט רדפורד ב"הכל אבוד"

רוברט רדפורד הוא האיש ללא שם (הוא כמעט לא מדבר בכל הסרט, כי אין לו עם מי. ובסוף הסרט, בקרדיטים, הוא מופיע כ"האיש שלנו". ללא שם). הוא האיש ש להמשיך לקרוא