ונוס בפרווה: גורלו של הגבר בידי האשה…

…אבל זה לא ממש משנה.

"ונוס בפרווה" הוא מעין אתנחתא קולנועית. שעשוע פרטי של רומן פולנסקי שחסר כל משקל או תוקף. וחבל. יש כאן חומר מצוין. יש כאן כמה אמירות חריפות בדבר מלחמת המינים. אבל אין כאן דמויות אמינות או סיטואציות מציאותיות כדי להטביע את האמירות האלו עמוק בנשמת הצופים. במקום זה, מדובר בשעשוע קליל, חביב, נחמד, מצחיק לעיתים, אבל גם זניח.

וצריך לומר גם מראש: מדובר ביצירה סנובית להחריד. רק אנשים עם דוקטורט בתיאטרון ובהיסטוריה של אמנות יבינו את הסרט הזה לעומק. כל הניים-דרופינג כאן, שמגיע עד ליוון העתיקה, יענג את האנשים השוחים בחומר. כל השאר (שזה רוב הקהל, ואני בתוכם) יביט בעיקר בתימהון ביצירה הזו. חלק לא קטן גם יזרוק עגבניות (וירטואליות או שלא) על המסך. שהרי מדובר בסיטואציה בסיסית מאוד, שנמשכת בעצם סרט שלם: שחקנית מגיעה לאולם חזרות כדי להיבחן לתפקיד. וכל הסרט, ממש כולו, הוא בעצם האודישן. וזהו. שני שחקנים (הבמאי והשחקנית) ולוקיישן אחד (אולם החזרות) – זה כל הסרט. אני מניח שכל מי שלא שחקן ו/או במאי, או כזה שאינו קרוב למקצוע, די יאבד את דרכו כבר ברגעים הראשונים של הסרט. למען האחרים, האלו שיש להם קצת יותר סבלנות ואורך רוח, אני רוצה לפתח נקודה אחת או שתיים.

מתייה אמלריק משחק את המחזאי שהוא גם הבמאי של המחזה שהוא עיבד לבמה. עמנואל סנייה היא השחקנית. שניהם מצוינים לטעמי, ובאופן פרדוקסלי, שניהם הורסים לי את חוויית הצפייה.

הוא. מתייה אמלריק ב"ונוס בפרווה"

הוא. מתייה אמלריק ב"ונוס בפרווה"

כל אחד מהם עושה להמשיך לקרוא