ונוס בפרווה: גורלו של הגבר בידי האשה…

…אבל זה לא ממש משנה.

"ונוס בפרווה" הוא מעין אתנחתא קולנועית. שעשוע פרטי של רומן פולנסקי שחסר כל משקל או תוקף. וחבל. יש כאן חומר מצוין. יש כאן כמה אמירות חריפות בדבר מלחמת המינים. אבל אין כאן דמויות אמינות או סיטואציות מציאותיות כדי להטביע את האמירות האלו עמוק בנשמת הצופים. במקום זה, מדובר בשעשוע קליל, חביב, נחמד, מצחיק לעיתים, אבל גם זניח.

וצריך לומר גם מראש: מדובר ביצירה סנובית להחריד. רק אנשים עם דוקטורט בתיאטרון ובהיסטוריה של אמנות יבינו את הסרט הזה לעומק. כל הניים-דרופינג כאן, שמגיע עד ליוון העתיקה, יענג את האנשים השוחים בחומר. כל השאר (שזה רוב הקהל, ואני בתוכם) יביט בעיקר בתימהון ביצירה הזו. חלק לא קטן גם יזרוק עגבניות (וירטואליות או שלא) על המסך. שהרי מדובר בסיטואציה בסיסית מאוד, שנמשכת בעצם סרט שלם: שחקנית מגיעה לאולם חזרות כדי להיבחן לתפקיד. וכל הסרט, ממש כולו, הוא בעצם האודישן. וזהו. שני שחקנים (הבמאי והשחקנית) ולוקיישן אחד (אולם החזרות) – זה כל הסרט. אני מניח שכל מי שלא שחקן ו/או במאי, או כזה שאינו קרוב למקצוע, די יאבד את דרכו כבר ברגעים הראשונים של הסרט. למען האחרים, האלו שיש להם קצת יותר סבלנות ואורך רוח, אני רוצה לפתח נקודה אחת או שתיים.

מתייה אמלריק משחק את המחזאי שהוא גם הבמאי של המחזה שהוא עיבד לבמה. עמנואל סנייה היא השחקנית. שניהם מצוינים לטעמי, ובאופן פרדוקסלי, שניהם הורסים לי את חוויית הצפייה.

הוא. מתייה אמלריק ב"ונוס בפרווה"

הוא. מתייה אמלריק ב"ונוס בפרווה"

כל אחד מהם עושה עבודה הפוכה לרעהו.

סנייה מקפידה להפריד את שתי הזהויות שלה – זהות השחקנית וזהות הדמות. את הטקסטים של כל אחת היא אומרת באינטונציה שונה. אבל תנועות גופה והדרך בה היא מבטאת את המילים כל כך שונות עד שקשה להאמין שזו אותה אישה. בהרף עין היא עוברת מאלייזה דוליטל שבתחילת "גבירתי הנאווה" לזאת שבסופו. המסטיק שהיא לועסת בהפגנתיות בהתחלה, שפת הרחוב שלה מתחלפת בהרף עין לתבונה עמוקה של טקסט לא פשוט בכלל. יש כאן אלמנט קומי ברור, אבל גם אלמנט ששולף אותי החוצה מהסיפור. זה לא אמין שאישה אחת תהיה גם בהמה עממית גסה, וגם אשה משכילה עם עומק מחשבתי.

מתייה אמלריק עושה את ההיפך. במקום להפריד את הטקסט של המחזאי-תסריטאי ואת הטקסט של הדמות שבתוך המחזה (שהרי כהרף עין הוא מתחיל גם לשחק את התפקיד שמול סנייה) הוא מאחד אותם לכדי ישות אחת. די לי להאמין שהאיש הזה הוא מחזאי שגם מביים את המחזה של עצמו. עכשיו, בעל כורחו, הוא גם שחקן? ועוד אחד כזה שאומר את הטקסט בצורה כל כך משכנעת? גם כאן יש כאן אלמנט ששולף אותי מהסיטואציה הבסיסית של יחסי במאי-שחקנית ושולח אותי יותר למעין משחק משעשע ולא מחייב של יחסי גבר-אישה.

במהלך הצפייה חשבתי על סרט שמאוד אהבתי מהשנה שעברה, גם הוא היה סרט צרפתי, ושמו היה "עוד לא ראיתם כלום". שם אלן רנה הביא חבורת שחקנים אל תפילת אשכבה לזכרו של מחזאי, אבל שם, תוך כדי זכרון של אותו אדם אהוב, הם התחילו לשחק כאילו מחדש את אחד המחזות שלו. ראשית, התחכום של רנה באותו סרט (היה שם כסרט בתוך סרט, וכפילות בתוך כפילות) בולט במיוחד על פני הפשטנות של רומן פולנסקי ב"ונוס בפרווה". שנית, שם היה ברור שכל מה שהשחקנים עושים לא מבטל את עצם היותם שחקנים. הכל נעשה שם מתוך אהבה לתיאטרון, למקצוע המשחק. הרצון של רומן פולנסקי לומר משהו בעל תוקף על יחסי גברים-נשים בעולם הזה מאבד מהר מאוד מכוחו בגלל הסיטואציה המלאכותית של הסרט הזה. הרי באיזשהו שלב ב"ונוס בפרווה" המחזה נוזל לחיים עצמם והחיים נוזלים אל תוך המחזה (השחקנית מפסיקה לקרוא למחזאי בשם דמותו במחזה, ומתחילה לקרוא לו בשמו הוא), אבל זה מרגיש לי כל כך מלאכותי, כל כך לא אמין, עד שמה שנשאר לי הוא להשתעשע במלחמת המינים הזו מבלי ממש להבין משהו אמיתי על העולם הזה.

היא. עמנואל סנייה ב"ונוס בפרווה"

היא. עמנואל סנייה ב"ונוס בפרווה"

"ונוס בפרווה" הוא מגרש המשחקים של המשכילים, הנאורים, אולי אפילו הסנובים. הם מסוגלים לקרוא את כל הרפרנסים ליצירות עבר. הם מסוגלים לקרוא דרך הסיטואציה המלאכותית הזו את הדיון ביחסי גברים-נשים. ועוד לא דיברנו על הבמאי, רומן פולנסקי, ועל ההסטוריה הבעייתית שלו ביחס למין השני (ועל העובדה שעמנואל סנייה, המשחקת כאן, היא אשתו בחיים). ועל העובדה שסרטו הקודם של פולנסקי היה גם הוא מעין הצגת תיאטרון מבוימת ("אלוהי הקטל" ההרבה יותר טוב בעיניי). כל אלו לא ממש משנים לי ב"ונוס בפרווה". זה מעין נסיון תיאטרלי-קולנועי פרטי שיעניין באמת רק קבוצה מצומצמת. כל השאר (ואני בתוכם) מביטים מבחוץ ולא מבינים על מה המהומה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s