לקראת 2014 בקולנוע הישראלי: שושנה חלוץ מרכזי

כבר שלוש שנים אני כאן. וזאת הפעם הרביעית שאני עושה את המסורת הזו: עם התקרבות סוף השנה האזרחית אני מביט על הפרויקטים המסקרנים של הקולנוע הישראלי בשנה החדשה. מה עומד בפתח, מה מסקרן, מה הולך לקרות בשטח בישראל של 2014. אז יש את מה שאפשר לראות מכאן, אבל ההיסטוריה הקצרה של הבלוג הזה מלמדת גם שדברים שרואים משם (כשהשנה נגמרת) לא רואים מכאן. כבר דיברנו לפני שנתיים על "העולם מצחיק" של שמי זרחין כזוכה הבטוח באופירים של 2012, ואז בא "למלא את החלל", ויותר חשוב מבחינתי, משום מקום הגיע סרט קטן ובעט לי במוח ("המשגיחים" של מני יעיש. "המשגיחים" גם זכה להיענות מפתיעה בקופות). בשנה שעברה דיברנו על "פלאות" ועל "לצוד פילים" כלהיטים הבטוחים של 2013. והם אכן באו והצליחו. ואז הגיע, שוב, משום מקום, אחד בשם יובל אדלר, והביא איתו את "בית לחם", וזה הסרט שסחף איתו את פרסי האקדמיה, וגם את הקהל (והוא עדיין מוצג בהצלחה על המסכים, ויש לו סיכוי לעבור את כמות הצופים של אבי נשר ושל רשף לוי, שני במאים מוכרים הרבה יותר ממנו).

אז כרגע, כשאני מביט לעתיד הקולנוע הישראלי, ומחפש את הסרטים המסקרנים והמעניינים של השנה הבאה, אני עדיין לא רואה את ההפתעות, את האלו שיפרצו ויגיעו משום מקום. ומצד שני, שנת 2014 נראית מכאן כשנה שבה יהיו בעיקר הפתעות. כרגע אין לי על הרדאר סרט של פיגורה מבוססת שאני ממש מרייר לקראתו (כלומר, יש שניים כאלו, אבל אני על הגדר כרגע מבחינת הציפיות שלי מהפרויקטים האלו. אני אזכיר אותם בהמשך סדרת הפוסטים הזו).  היום אני מתחיל את סדרת הפוסטים בנושא "לקראת 2014 בקולנוע הישראלי" עם "שושנה חלוץ מרכזי", שלפחות מכאן נראה לי כהצלחה הקופתית הגדולה ביותר של הקולנוע הישראלי בשנה הבאה.

כפי שכתבתי בפוסט על להמשיך לקרוא