סזאר 2014: המועמדויות

הקולנוע הצרפתי חי וקיים. ובועט. ומרתק.

היום התפרסמה רשימת המועמדויות לפרס הסזאר של האקדמיה הצרפתית לקולנוע. הרשימה הזו משקפת גיוון של סגנונות ושל קולות. עירוב של ישן עם חדש. כבוד למבוגרים וגם הפניית זרקורים לחדשים. נצחונות ואכזבות. קולנוע צרפתי עשיר.

את הסקירה של רשימת המועמדים לסזאר אני אתחיל עם הסרטים שאנחנו כבר מכירים:

"כחול הוא הצבע החם ביותר" -עבדלעטיף קשיש

כן, כמובן, גם הוא כאן. אחד הסרטים הכי מעוטרים השנה ע"י הביקורת העולמית הוא גם המועמד המרכזי לזכות בסזאר, אם כי הוא לא הסרט עם מספר המועמדויות הגדול ביותר (על הסרט הזה נדבר בהמשך הפוסט). 8 מועמדויות יש לדרמת האהבה הלסבית הזו: לפרס הסרט, וכן לבימוי, שחקנית (לאה סיידו), שחקנית-תגלית (אדל שם-משפחה-בלתי-אפשרי), תסריט מעובד, סאונד, צילום, ועריכה. יהיה מעניין אם לאה סיידו תזכה בפרס השחקנית. היא היתה זו שיצאה כנגד הבמאי באופן פומבי ודיברה נגד שיטות העבודה שלו, ואם היא תזכה יהיה מעניין לשמוע את הנאום שלה (אם כי יש לה תחרות קשה השנה. גם על זה אני אכתוב בהמשך הפוסט). אני מהמר שהסרט הזה (שאני באופן אישי לא כל כך אהבתי) יזכה בפרס הסרט והבימוי, ואולי בעוד שניים או שלושה פרסים. אבל הוא לא יזכה ב'סוויפ', כלומר, הוא לא יזכה בכל הפרסים.

"ונוס בפרווה" -רומן פולנסקי

לא יכול להיות שרומן פולנסקי יעשה סרט והצרפתים לא יכבדו אותו באיזשוהי מועמדות. גם אם זה פולנסקי בחצי כוח, כמו ב"ונוס בפרווה". וכאן פולנסקי די פונק ע"י האקדמיה. "ונוס בפרווה" מועמד ל-7 פרסי סזאר: לפרס הסרט, בימוי (פולנסקי), שחקנית (עמנואל סנייה), שחקן (מתייה אמלריק), תסריט מעובד, מוסיקה, וסאונד.

"זרים על שפת האגם" -אלן גירודי

זו כבר הפתעה מבחינתי. אם "כחול הוא הצבע החם ביותר" היה בחירה צפויה של האקדמיה הצרפתית (בכל זאת, הביקורת העולמית מתעלפת, וגם דקל הזהב התעלף), הדרמה ההומוסקסואלית הזו, שאמנם לא ראיתי אבל עושה רושם של סרט די אוונגארדי (שנדמה לי שעדיין מוצג בארץ) – הסרט הזה קיבל הרבה תשומת לב מהאקדמיה. כמו הלסביות, גם ההומואים קיבלו 8 מועמדויות לסזאר: לפרס הסרט, הבימוי, שחקן משנה, שחקן-תגלית, תסריט מקורי, סאונד, צילום, ועריכה. אני לא חושב שהוא יזכה, אבל עצם העובדה שהוא קיבל כל כך הרבה מועמדויות מעידה על טעם מגוון של האקדמיה, ועל זרמים מעניינים בקולנוע הצרפתי העכשווי.

"העבר" -אסגר פרהאדי

הדרמה המתעכבת עד אין סוף של אסגר פרהאדי (כבר הפסקתי לספור כמה פעמים קולנוע "לב" דחה את יציאתו של הסרט המסקרן הזה). אחרי זוכה האוסקר "פרידה", מגיעה עוד דרמה משפחתית שנדמה שיש בה דברים שקורים מבלי שמישהו אשם בהם, אבל הם קורים בכל זאת. העיניים לא ישארו יבשות. רק שהסרט הזה יצא כבר. בינתיים "העבר" מועמד ל-5 פרסי סזאר: לפרס הסרט, בימוי, שחקנית (ברניס בז'ו, ההיא מ"הארטיסט"), תסריט מקורי, ועריכה.

"מולייר על אופניים" -פיליפ לה גה

זוכרים? בתחילת השנה הסרט הזה הוקרן גם בישראל. הסרט הזניח הזה מועמד ל-3 פרסים אצל הצרפתים: פרס השחקן (פבריס לוקיני הותיק), תסריט מקורי, ומוסיקה.

"צעירה ויפה" -פרנסואה אוזון

כנראה שפראנסואה אוזון צריך להדהים באמת כדי לזכות ביחס ראוי מהאקדמיה הצרפתית. "צעירה ויפה" הוקרן בפסטיבל קאן, וזכה לתגובות חמות. הוא גם הוקרן בארץ, ומאוד אהבתי אותו (ראיתי אותו פעמיים). אבל אוזון ידידנו מועמד הפעם רק לשני פרסים: פרס שחקנית המשנה (ג'רלדין פאילה, ששיחקה את האמא) ופרס השחקנית-תגלית (שזו, כמובן, מארין ואכט, השחקנית הראשית הצעירה. והיפה). נו טוב. אוזון עצמו לא מחכה. הוא כבר עורך את סרטו היותר חדש, שלהבנתי יהיה הפעם מותחן (לפרויקט החדש הזה קוראים "חבר חדש". צפו לראותו בפסטיבל קאן באביב, ובהמשך השנה על המסכים בישראל. ובשנה הבאה במועמדויות לסזאר הבא).

ועכשיו לסרטים שעוד לא ראיתי/ שמעתי עליהם, אבל מהווים נקודות ציון מסקרנות בסזאר הצרפתי השנה: להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע: הזוכים. או בעצם, הזוכה.

איזה מצחיקים האוסטרלים האלה. הערב (הבוקר שעון ישראל) התקיים טקס חלוקת פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע. ניסיתי לצפות בטקס בסטרימינג, אבל הם חסמו את הגישה למי שלא חבר ולא נרשם, או משהו כזה. ובכל מקרה, לא מדובר בשידור חי-ישיר, אלא בשידור חי-דחוי, כלומר, הטקס כבר הסתיים, והגרסה הערוכה שלו משודרת ממש עכשיו, עם כתיבתי את הפוסט הזה. וכך יוצא שאני, היושב בתל אביב, חצי עולם מאוסטרליה, יודע כבר מי זכה, וזאת לפני רוב האוסטרלים בעצמם. ואיך זה? בגלל טוויטר. ובגלל שהאתר הרשמי של האקדמיה האוסטרלית כבר פרסם את התוצאות. בשביל מה לראות טקס נוצץ פחות או יותר אם אין כבר מתח.

איזה מצחיקים (או עצובים) האוסטרלים האלו. יש להם כשרונות כל כך גדולים. יש קולנוע מרתק שמגיע משם. אבל הם נתנו כמעט את כל הפרסים לבן אדם אחד. אוסטרלי אמנם, אבל בסרט שהוא הפקה בינלאומית, שהיא אולי מרשימה, אבל שכבר הוקרנה ועברה ברחבי העולם (כולל בישראל), ונשכחה כבר. יש כל כך הרבה דברים מעניינים באוסטרליה, אבל האקדמיה האוסטרלית החליטה לכוון את זרקוריה החוצה, להוליווד.

את רשימת המועמדים ואת הסרטים המעניינים שיש לאוסטרלים להציע השנה סקרתי בפוסט הזה לפני חודש. תגזרו ותשמרו את הפוסט ההוא. שם נמצאים הסרטים המעניינים שאולי עוד נזכה לראות. בינתיים הזוכה הגדול של האקדמיה האוסטרלית השנה הוא להמשיך לקרוא

סוכריות: החיים כאן הם חתיכת חלום רע

וואו, איזה בלגן הסרט הזה.

את "סוכריות" ראיתי לראשונה בקיץ האחרון. ההתרשמות הראשונה שלי היתה מאוד מעורבת. את הפוסט שהקדשתי לכך סיימתי במילים : אני צריך צפייה נוספת. ואכן, צפיתי בסרט הזה שוב. ואם ההתרשמות הראשונה שלי היתה גם מאוד חיובית וגם לא כל כך, ההרגשה שלי אחרי הפעם השניה שבה צפיתי בסרט נוטה ברובה לכיוון השלילי. ואני חושב שעליתי על הבעיה המרכזית של "סוכריות": בבסיס, הסרט הזה הוא קומדיה מטורפת ופרועה מאוד (ודי מוצלחת, האמת) על המצב כאן, בישראל/ פלסטין. אבל הסרט הזה מבוים בכבדות, בבומבסטיות, בסופר-אובר חשיבות עצמית, ברצינות תהומית.

הבסיס הוא רעיון מוצלח למדי: בוא נראה את היהודים והערבים נלחמים לא על אדמה, אלא על סוכריות. דם נשפך לא על רקע דתי, אלא על ממתקים. רדוקציה של הדבר הגדול הזה שבתוכו אנחנו חיים, "המצב", למלחמות קטנוניות, אישיות. נסיון להפוך את כל הסכסוך הזה למשהו מגוחך. אבל יוסף פיצ'חדזה, הבמאי, החליט ל להמשיך לקרוא

ג'וטרה 2014: המועמדויות

תזכורת: בקנדה יש שני טקסי פרסים. אחד של האקדמיה הקנדית, ואחד רק של המחוז הקוובקי. את המועמדויות לפרס האקדמיה הקנדית סקרתי כאן לפני שבועיים. והנה גם האקדמיה הקוובקית פרסמה את רשימת המועמדויות שלה. כמו תמיד, חלק מהרשימה חופף פחות או יותר לרשימה של האמא הגדולה קנדה, אבל יש גם סרטים שמועמדים רק אצל הקוובקים, ולפעמים הם מאוד מעניינים. אז בפוסט הזה אני אנסה לסקור את הסרטים המעניינים שיש לקוובקים להציע השנה:

ראשית, ננקה את השולחן מאלו שמועמדים גם אצל האקדמיה הקנדית, וכבר כתבתי עליהם בפוסט ההוא:

"גבריאל", הסרט שקנדה שלחה השנה לאוסקר, ואמור להיות סרט מאוד מרגש, מועמד ל-9 פרסי ג'וטרה קוובקים: פרס הסרט, בימוי, שחקן, שחקנית משנה, שחקן משנה (שני שחקנים מהסרט הזה מתמודדים ראש בראש בקטגוריה הזו), תסריט, סאונד, ועריכה.

"הפירוק", שגם הוא נדמה לי כסרט מרגש במיוחד (בתגובות לפוסט המועמדויות של האקדמיה הקנדית כותב ספרטק שהוא ראה את הסרט, ודי השתעמם), הסרט הזה מועמד אצל הקוובקים ל-6 פרסי ג'וטרה: פרס הסרט, בימוי, שחקן, שחקנית משנה, שחקן משנה, וצילום.

וכמו אצל האקדמיה הקנדית, גם אצל הקוובקים, "טריפטיך" של רובר לפאז' ופדרו פירס מועמד לפרס הבימוי, אבל לא לפרס הסרט. "טריפטיך" מועמד גם לעוד 3 פרסי ג'וטרה: שחקנית, עיצוב אמנותי, ותלבושות.

ועכשיו לסרטים הבולטים יותר אצל הקוובקים: להמשיך לקרוא

פרס רוברט 2014: הטקס

משונה, עולם הפרסים הזה. בשבוע שעבר הגעתי הביתה באחד הערבים, התיישבתי מול המחשב, וראיתי בסטרימינג את טקס פרסי האקדמיה השבדית לקולנוע (ואח"כ כתבתי עליו כאן). היום רציתי לעשות את אותו הדבר עם טקס האקדמיה הדנית. אבל מסתבר שמעמדה של האקדמיה הדנית לקולנוע הוא די בקרשים. TV2, ערוץ הטלויזיה ששידר בעבר את טקס הפרסים, החליט לא לשדר את הטקס הפעם. ובכלל, טקס פרסי הקולנוע הבכיר בדנמרק הוא בכלל טקס הבודיל, המתקיים בשבוע הבא. הבודיל הוא הפרס המוענק ע"י עיתונאים ומבקרים, והוא בכיר יותר, ונחשב יותר, מאשר הטקס של האקדמיה הדנית. לאוזניים של זר כמוני זה נשמע לי משונה מאוד. מה גם שבבדיקה קלילה של רשימת המועמדים של הבודיל קל לראות שמפיקי הסרט הדני הכי מדובר בימים אלו, "נימפומנית" של לארס פון טרייר, הגישו את הסרט לשיקול העיתונאים והמבקרים לפרס הבודיל, אבל הם נמנעו מלהגיש אותו לשיפוטה של האקדמיה הדנית לקולנוע. משונה.

אז לטקס הרוברט שהתקיים הערב בדנמרק לא היה שידור ישיר. לטקס הרוברט שהתקיים הערב לא היה שידור טלויזיוני בכלל. אבל בכל זאת הצלחתי לעקוב איכשהו אחרי המתרחש שם, בדנמרק. התביתתי על עיתונאית המכסה את התחום, ועל הלייב-בלוג שלה. על המועמדים אתם מוזמנים לקרוא בפוסט שפרסמתי בתחילת החודש, שם סקרתי את המועמדים השונים. היום אני אציין בקצרה את רשימת הזוכים:

ובכן, הזוכה הגדול של הערב הוא:… להמשיך לקרוא

חיפושית הזהב 2014: קטן וגדול

אז חזרתי הערב הביתה מוקדם מהצפוי. וישר רצתי למחשב, מנסה למצוא את טקס פרסי "חיפושית הזהב" השבדי בסטרימינג (על המועמדים כתבתי לפני כשבועיים כאן). שעה אחת כבר פספסתי. אבל ישבתי וראיתי את השעה השניה של הטקס. השעה היותר מעניינת, השעה שבה מכריזים על הזוכים המרכזיים. שעה של טלויזיה (באינטרנט) בשפה שאני לא מבין.

כמה דברים שבכל זאת למדתי:

גם השבדים לא משדרים את הטקס שלהם בשידור ישיר, אלא בשידור חי-דחוי. הוא שידור ערוך שהתרכז יותר ברגעים הבידוריים של הטקס: הריקודים והשירים (אחד מהם, עם כל מיני דראג-קווינס על הבמה, היה מלהיב באמת), וכל מיני סרטונים סמי-הומוריסטים (אחד מהם, שהקדים את פרס האיפור, היה מוצלח למדי. כל השאר היו די מיותרים). חלוקת הפרסים עצמה, שלשמה התכנסנו, תפסה פחות מחצי מזמן המסך.

חלוקת הפרסים לקולנוע השבדי השנה נדמית להמשיך לקרוא

12 שנות עבדות: גזענות זה רע

והישועה תגיע מידי בראד פיט

אז מה עובר על אמריקה בתקופה האחרונה?

פתאום יוצא "המשרת", סרט שמקדש את המאבק השחור לשחרור לאורך השנים (וזוכה להצלחה קופתית עצומה); ויש גם את "תחנת פרוטוויל", זוכה פסטיבל סאנדאנס מהשנה שעברה (שאולי עוד יגיע השנה למסכים);

והנה מגיע גם "12 שנות עבדות", סרט שכנראה מנסה איכשהו לשטוף את המצפון האמריקאי הלבן. סרט שאיכשהו מבקש את סליחתם של השחורים בארה"ב על כל שנות העבדות וההתאכזרות שהם סבלו מידי הלבנים. אחד לבן, בראד פיט, הוא אחד ממפיקי הסרט הזה. ולטעמי מדובר בסרט טוב יותר, אפקטיבי יותר מאותו "משרת", אבל בסופו של דבר, אני חוזר לאותו מקום דידקטי.

סטיב מקווין, במאי שחור (בריטי, דווקא) עשה עד עכשיו 3 סרטים. שלושתם זכו להילולי הביקורות העולמיות. אני נשאר בצד, מסתכל על שיירת המבקרים הנופלים לרגליו, מבין את המהללים אבל לא מצטרף אליהם. מצטער, אני פשוט לא אוהב את הדרך שבה המקווין הזה עובד.

סטיב מקווין, הבמאי של "12 שנות עבדות"

סטיב מקווין, הבמאי של "12 שנות עבדות"

"12 שנות עבדות" הוא אולי ה להמשיך לקרוא