החגיגת של פולט

באמת שלא ציפיתי להרבה מהסרט הזה. חשבתי שזו תהיה קומדיה קטנה וחביבה. מצחיקה וזניחה. משהו אוורירי לסוף היום. אבל לא. הסרט הזה לא הצחיק אותי אפילו פעם אחת.

וזה לא שמדובר בסרט רע. למעשה הסרט הזה כל כך נרפה, עד שאפילו להרגיז אותי הוא לא הצליח. בטריילר של הסרט יש יותר חיים, יותר קצב, מאשר בסרט עצמו.

התחלת הסרט. על רקע נעימה צרפתית חביבה נפרסות תמונות מחיי פולט עד שהגיעה הלום. הכל נעים ומתוק. באיזשהו מקום צריכה להגיע השבירה. שינוי הכיוון. משהו חד וברור שיזוז בפתאומיות. ככה בונים קומדיה: מכינים את הקרקע, ואז בבת אחת שוברים כיוון. אין את זה כאן. כל הסרט בנוי בקצב נעים. הבמאי כנראה חשב שהסינופסיס על סבתא שמוכרת סמים יעשה את שלו. הוא שכח להרחיב את הסרט לסצינות, ספ-אפים, פיי-אופים, משהו שינשים חיים בסיטואציות שברמת הרעיון היו לא רעות בכלל. שלא לדבר על זה שאין כאן בכלל איזושהי אמירה כוללת. יש כאן רמיזות למשהו על גזענות. אבל זה לא מספיק חד, לא מספיק מפותח כדי להבין מה הוא רוצה בכלל.

כרמן מאורה (משמאל) והשאר מסתכלות על החגיגת של פולט

כרמן מאורה (משמאל) והשאר מסתכלות על החגיגת של פולט

כי זה כל מה ש להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת