אושר עטוף בשמיכה: רע שם בחוץ

בימים אלו יוצא לסיבוב סינמטקים סרט ישראלי קצר (כ-50 דקות) בשם "אושר עטוף בשמיכה". לטעמי מדובר בסרט מעניין ומומלץ, למרות כמה חריקות מאוד רציניות.

יש משהו מעניין בדרך שבה יוסי ארצי, הבמאי, מסתכל על החיים במדינה המשוגעת שלנו. לפי "אושר עטוף בשמיכה", ארצי רואה את הרוע האנושי כמצב הנורמלי במדינה הפצועה שלנו. האנשים הטובים, האוהבים, אלו שרוצים שקט, שלום, ושלווה – הם הלא-נורמלים.

בחור ערבי ובחורה יהודיה הם זוג. כבר סיטואציה טעונה. הבחורה היהודיה (בגילומה המדויק והמרגש של הילה וידור) חוטפת תינוק. היא רוצה שהיא ובן זוגה יהיו משפחה. היא רוצה לחזק את הזוגיות. והתינוק הוא להבנתה החוליה המקשרת. וידור עושה כאן תפקיד לא קל – מאוד קל ליפול להיסטריה, לצרחות ויבבות כאשר מגלימים דמות שנמצאת על סף השגעון. וידור (בשיתוף הבימוי הבטוח והשקט של יוסי ארצי) יודעים לא לצאת מהכלים, לעקוב בסבלנות אחרי המתרחש. בן זוגה הערבי מגולם ע"י קייס נאשף. איתו היו לי קצת יותר בעיות.

קייס נאשף והאושר. מתוך "אושר עטוף בשמיכה".

קייס נאשף והאושר. מתוך "אושר עטוף בשמיכה".

נאשף הוא אחלה שחקן. באמת. איכשהו כאן לא הבנתי את מה שהוא עושה. משהו בתגובות שלו הרגיש לי לא נכון. אם אתה בא הביתה ורואה שזוגתך פתאום עם תינוק שלא שלך – סביר להניח שתהפוך עולמות כדי לגרום לזוגתך להבין שזה לא נכון. זה לא טוב. שנעשה פה עוול למישהי. נאשף משחק אותה קול. הוא רגוע. הוא שקט. רגוע מדי. שקט מדי. סצינה אחת עם מישהי הגיונית יותר (האקסית שלו? אחותו?) מבהירה לו את המצב. ועדיין הוא קול. ההחלטה שלו ללכת עם הטירוף של בת זוגו היא לגיטימית. תהליך קבלת ההחלטה הזו לא היה ברור לי.

ובכל זאת, הלכתי עם הזוג הזה. עם מה שעובר עליו במסע של טירוף שקט שכזה. הם הגיבורים של הסרט הזה. הם הטובים. ומסביבם – הרעים. מעין שריף מאיים (בגילומו המבהיל-מצחיק של מוריס כהן. שחקן מעולה שלצערי מקבל רק שאריות קטנות. מישהו צריך לתת לו כבר תפקיד ראשי באיזה פרויקט רציני). כל מיני חורשי רע. סצינת סיוט מצוינת באמצע הסרט ממחישה הלכה למעשה את הניגוד בין הטוב הלא נורמלי לבין הרוע החיצוני שהוא כביכול הנורמלי.

עם זאת, צריך לומר שעם כל החשיבה של הבמאי-תסריטאי על הסרט, על המשחק, על התסריט, בצילום הסרט הזה צרם לי מאוד. עידן ששון צילם את "חדר 514". שם הוא עשה עבודה מעולה לטעמי. הצילום העני שם תאם את קונספט הסרט הקאמרי. ב"אושר עטוף בשמיכה" יש יותר השקעה. הסרט עובר בין מספר לא קטן של לוקיישנים. גויסו לסרט שחקנים מצוינים. יש כמה ענייני הפקה לא פשוטים בכלל. והצילום נראה שוב עני. רועד. עם אור שנכנס לעין כל הזמן, מסנוור, מפריע. כאילו הפקה מכובדת מאוד מצטלמת לסרט דל תקציב. היה לי קשה להיכנס רגשית לסרט הזה כשהוא נראה כך.

ולמרות זאת, באיזשהו שלב מתרגלים. וזה פחות מפריע. והסיפור מתחיל לחלחל. והדרך המעניינת שבה יוסי ארצי רואה את החיים פה עוברת הלאה. אז למרות כמה חריקות, כדאי לראות את הסרט הזה. חפשו אותו בסינמטקים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s