להציל את מיסטר בנקס: בשביל הילדים

אתם, שיש לכם ילדים, זה סרט בשבילכם.

אתם, שיש לכם ילדים, תגידו: כשקורים דברים רעים (נגיד, פיגוע), מה אתם מספרים לילדים שלכם? האם אתם מסבירים להם בסבלנות את פרטי האירוע, או שאתם שולחים אותם לחדרם, לשחק בפלייסטיישן, מסתירים את האמת המכוערת והכואבת מהרכים, מגנים עליהם? ואם אתם עושים את זה, האם אתם בעצם לא חוסכים מהם את היכולת לגדול, ללמוד איך להתמודד עם הרגעים הקשים בחיים? להתחשל?

———————————————–

לכאורה, זה הסרט הכי לא מעניין שיש עכשיו בישראל: סיפור מאחורי הקלעים של הפקת הסרט "מרי פופינס" לפני כ-50 שנה. או, יותר מדויק: הסיפור איך וולט דיסני, בכבודו ובעצמו, שכנע את הסופרת פ.ל.טראוורס למכור לו את הזכויות לספרה כדי שיוכל לעבד אותו לסרט שמליוני ילדים ברחבי העולם יראו.

כבר אמרתי כאן בעבר, ואני אומר שוב: אני שונא מיוזיקלס. הם מעצבנים אותי. ראיתי פעם את מה שנחשב אולי לסרט המוזיקלי הגדול ביותר בתולדות הקולנוע, "שיר אשיר בגשם". סבלתי מכל דקה (ואם כבר לראות סרט על המעבר מהקולנוע האילם לקולנוע המדבר, אני מעדיף את "הארטיסט"). אז לא, לא ראיתי את "מרי פופינס" (אם כי את השיר "סופרקליפרג'ליסטי" אני מכיר כי גדלתי על ברכי השירים של ציפי שביט). ואני לא רוצה לראות. אז איך בדיוק עשו את הסרט הזה לא ממש מעניין אותי (מה גם שדי קצתי בתת-הז'אנר הזה של "מאחורי הקלעים של…". "שייקספיר מאוהב" החביב הוא המפורסם מבין הסרטים בתת-הז'אנר הזה). והאמת שכל הסצינות ב"להציל את מיסטר בנקס" המתארות את החזרות על השירים ואת הכתיבה הן קצת מייגעות, מאיטות את קצב הסרט.

אבל

להוציא את הילד שבך, או לשמור על רצינות בכל מחיר? אמה ת'ומפסון ב"להציל את מיסטר בנקס".

להוציא את הילד שבך, או לשמור על רצינות בכל מחיר? אמה ת'ומפסון ב"להציל את מיסטר בנקס".

להמשיך לקרוא