גויה 2014: המועמדויות

היום בצהרים, במסיבת עיתונאים קטנה וצנועה (ששודרה בשידור ישיר בסטרימינג באינטרנט), פרסמה האקדמיה הספרדית לקולנוע את רשימת המועמדויות לפרס הגויה לשנה זו. מבט חוקר על הרשימה הזו מגלה שהסרטים הפחות המעניינים הם הסרטים עם מספר המועמדויות הגדול ביותר, אבל אם נביט קצת יותר לעומק נגלה שבשוליים יש קולנוע ספרדי מעניין ומסקרן.

אבל נתחיל בהתחלה.

המשפחה הספרדית הגדולה – דניאל סאנצ'ז ארבאלו

la gran familia espanola

הבמאי הזה נחשב כוח עולה בקולנוע הספרדי, אבל ממבט מרחוק נדמה לי שמדובר בסך הכל ביוצר מיין-סטרים חסר ייחוד. הוא התגלה לפני כמה שנים בסרט שנקרא "כחולכההכמעטשחור" (המילים מחוברות גם במקור), שהיה דרמת שוליים לא רעה, אם כי ניכר בה שהיתה די בוסרית (ראיתי). אחריו הוא קיבל לא מעט מועמדויות על "שמנים", שלהבנתי היה דרמה קומית שדומה קצת בעלילתה ל"סיפור גדול" הישראלי (לא ראיתי). ועכשיו הוא חוזר למרכז הבמה עם סרט עם קו עלילה שחוק: ושוב המשפחה הגדולה מתאחדת לכבוד איזשהו אירוע. ושוב כל הסודות יוצאים החוצה. והפעם: הבן הצעיר מבין חמישה מתכנן חתונה בדיוק ביום שבו נבחרת ספרד בכדורגל עומדת בפני משחק גורלי באליפות העולם. אורן שטרן הישראלי עשה סרט קצר מוצלח מזה (לא על חתונה, אלא על לוויה. והשנה סוף סוף יגיע הפיצ'ר הראשון שלו).  אבל נדמה לי שכאן מדובר על סרט שהוא חביב במקרה הטוב, וסתם זניח במקרה הפחות טוב. הטריילר אכן נראה נחמד, צבעוני, ו…זהו. וזה הסרט שזכה למספר המועמדויות הגדול ביותר – 13. "המשפחה הספרדית הגדולה" מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, וכן לבימוי, שחקן משנה (שני שחקנים מהסרט הזה מתמודדים זה כנגד זה בקטגוריה הזו), שחקן-תגלית, תסריט, עריכה, תלבושות, סאונד, שיר, צילום, איפור, ואפקטים.

15 שנים ועוד יום – גרסיה קרחטה

15 años y un día

זה הסרט שספרד שלחה השנה לאוסקר. הוא לא עבר לשלב הבא. טוב שכך. ראיתי את הסרט בפסטיבל חיפה, וכתבתי עליו כאן. מדובר בסרט בינוני מאוד, שערכו העיקרי בעיניי הוא הופעת המשחק של שחקנית המשנה הנפלאה מריבל ורדו (בתמונה). את מריבל ורדו הקהל הישראלי יכול לראות בימים אלו בתפקיד אדיר כאם החורגת המרשעת בהקרנות ספורדיות בסינמטקים של זוכה הגויה מהשנה שעברה, "שלגיה". ואנחנו כמובן זוכרים אותה מ"ואת אמא שלך גם" ומ"המבוך של פאן". "15 שנים ועוד יום" מועמד ל-7 פרסי גויה: פרס הסרט הטוב ביותר, וכן הבימוי, שחקן, שחקנית משנה (מריבל ורדו), שחקנית-תגלית, שיר, וצילום.

קל לחיות עם עיניים עצומות – דויד טרואבה

הסרט השנתי של משפחת טרואבה. בשנה שעברה, אחיו הגדול, פרננדו טרואבה, היה מועמד על "הצייר והדוגמנית". השנה זה תורו. גם לאח הצעיר דויד יש קריירה מכובדת. בעברו יש גם את "חיילי סלמינה", סרט שהיה מועמד להרבה פרסים, ואף זכה בגויה לצילום (חוויאר אגירסארובה, שצילם לאחרונה גם את "יסמין הכחולה"). הסרט ההוא לא היה סרט גדול, אבל היתה בו גישה מעניינת לקולנוע, מעין שילוב מקורי של חומר דוקומנטרי בתוך עלילה פיקטיבית של חקירה בעבר ההסטורי הפצוע של ספרד. והעבר הזה מהווה מוטיב חוזר בסרטים של משפחת טרואבה. פרננדו, אחיו הגדול של דויד, אף זכה באוסקר לפני כעשרים שנה, על "התקופה היפה בחיי", מעין קומדיית סקס פשטנית, שהתעסקה בנושא הזה בדיוק. והנה דויד טרואבה חוזר שוב לנושא הזה.

vivir es facil con los ojos cerrados

ג'ון לנון נרצח לפני 33 שנים, והוא עדיין חי בלבבות רבים. בשנת 1966, אחרי שהביטלס הודיעו שהם לא יופיעו יותר, ואחרי האלבום Revolver, חברי הביטלס בעצם התפזרו כל אחד להרפתקאותיו הוא. ג'ורג' הריסון נסע להודו. פול מקרטני התעסק בכתיבת מוסיקה לסרטים. וג'ון לנון נסע לספרד, לשחק בסרט אנטי מלחמתי שנקרא "איך ניצחתי במלחמה" (ואח"כ הביטלס חזרו לעבוד ביחד, ליצירת "סרג'נט פפר"). האפיזודה הספרדית בחיי לנון מהווה רקע לסרטו החדש של דוד טרואבה. ב-1966, מורה לאנגלית שמעריץ את הביטלס מחליט לנסוע לדרום ספרד כדי לפגוש את גיבורו, ג'ון לנון, הנמצא שם לצילומים של סרט חדש. בדרך הוא אוסף נערה וילד שברחו מהבית. הטריילר מצביע על סרט חמים, אנושי, נעים, אבל איכשהו נדמה לי שזה חמים מדי, דביק שכזה. ובכל זאת, בתפקיד הראשי מופיע שחקן אהוב עלי במיוחד – חוויאר קאמארה ("דבר אליה", "הסוד שמאחורי המילים". הוא זה שעומד על האוטו בתמונה), כך שכנראה אכן מדובר בסרט חביב. וזהו. לא משהו שבאמת משמן את בלוטות הרוק שלי. שם הסרט, אגב, לקוח מתוך שורה משיר של הביטלס – ב"שדות תות לנצח" ג'ון לנון שר: Living is easy with eyes closed. "קל לחיות עם עיניים עצומות" מועמד ל – 6 פרסי גויה: לפרס הסרט, וכן לבימוי, שחקן (קאמארה), שחקנית-תגלית, תסריט, ומוסיקה.

קניבל –  מנואל מרטין קואנקה

עכשיו זה מתחיל להיות מעניין. אם מדברים על סרטים שמשמנים לי את בלוטות הרוק בציפייה לראותם מתישהו בארץ, הטריילר הזה עושה את זה. בסוף הטריילר מופיעות המילים: "סיפור של אהבה". אבל זה וואחד סיפור אהבה. מחריד.

בעיירה ספרדית שקטה ורגועה חי חייט צנוע. הוא ידוע בקהילה כאדם מקצועי אך בודד ומסוגר. אף אחד לא יודע שמדובר ברוצח אכזרי שגם נוהג לאחסן את בשר קורבנותיו בפריזר, לבשל אותו ולאכול אותו. הוא מחסל בעיקר עובדים זרים ממזרח אירופה, כך שחסרונם לא מורגש. יום אחד מתדפקת על דלתו האחות של הקורבן האחרון שלו. והוא מתאהב בה. אכן סיפור אהבה מוזר, שמובל ע"י שחקן מסקרן – אנטוניו דה לה טורה. השחקן הזה היה מועמד לשני פרסי גויה בשנה שעברה – שחקן ראשי ושחקן משנה, והפסיד את שניהם. גם השנה הוא מועמד לשני פרסי גויה – על תפקיד ראשי כאן, ב"קניבל", ועל תפקיד משנה ב"המשפחה הספרדית הגדולה". "קניבל" מועמד ל-8 פרסי גויה: פרס הסרט, הבימוי, שחקן (דה לה טורה), שחקנית-תגלית, תסריט מעובד, סאונד, צילום, ועיצוב אמנותי.

פגועה – פרננדו פרנקו

סרט מסוג אחר, שגם הוא נדמה לי מסקרן למדי, אם כי מסיבות אחרות. זה נראה לי יותר כמו נסיון כן לצלול לתוך פסיכוזה נשית. לא כל כך הבנתי את העלילה כאן, ובכלל, נדמה לי שיש כאן יותר תיאור מצב. ובכל זאת, הטריילר נראה עוצמתי למדי. הגיבורה היא אנה, נהגת אמבולנס, שזוכה להערכה רבה בעבודתה. הבעיה היא בחייה הפרטיים. שם היא כנראה סובלת מקושי ביצירת קשרים חברתיים. והקושי הזה רק מתגבר והופך אלים.

זה נראה כסרט פחות קומוניקטיבי, וכזה שיותר חודר פנימה, ועדיין הוא הצליח לזכות בשני פרסים בפסטיבל סאן-סבסטיאן האחרון (פרס חבר השופטים, ופרס השחקנית), והוא מועמד ל-6 פרסי גויה: פרס הסרט, במאי-תגלית, שחקנית, תסריט, עריכה, וסאונד.

עקרב מאוהב – סנטיאגו זאנו

"פנתר לבן" – הגרסה הספרדית המושקעת. בתפקיד זאב רווח – קרלוס בארדם (האח הגדול של חוויאר).סיפור של בחור צעיר החבר בכנופייה ניאו-נאצית אלימה. מאמן איגרוף לוקח אותו תחת חסותו, מחזיר אותו למוטב. וגם קשר עם בחורה מתחיל. הכל נראה ורוד. אבל החברים האלימים חוזרים לאיים על הפסטורליה החדשה.

alacran enamorado

הטריילר מבטיח סרט אולי לא מקורי, אבל אפקטיבי למדי (ממש כמו "פנתר לבן", אגב). "עקרב מאוהב" מועמד ל-4 פרסי גויה: שחקן משנה (בארדם), שחקן-תגלית, תסריט מעובד, ועיצוב אמנותי.

כל הנשים – מריאנו בארוסו

אדוארד פרננדז, השחקן הראשי בסרט הזה, הוא מסוג השחקנים שפרצופם מוכר לכם, אבל אתם לא יודעים מאיפה. הוא הופיע בתפקידי משנה בסרטים רבים, כמה מהם מפורסמים מאוד (למשל: "העור שבו אני חי" של אלמודובר, או "ביוטיפול" של אלחנדרו גונזלס איניאריטו), וכאן הוא מקבל אפשרות להוכיח את יכולתו בתפקיד ראשי עם הרבה בשר. ולפי מה שקראתי, הוא אכן נוגס בתפקיד הזה בתאווה רבה.

פרננדז משחק וטרינר הנמצא בקשיים כלכליים. הוא רוקם תכנית שתציל אותו מצרה – הוא גונב מאבי אשתו כמה עגלי בקר, ומנסה להעביר אותם את הגבול לפורטוגל כדי למכור אותם. אבל המשאית עוברת תאונה, והוא נכנס לצרה עמוקה יותר. אז הוא פונה לעזרת הנשים בחייו (האשה בנפרד, המאהבת, האקסית, האמא, האשה של אחיו, פסיכולוגית) אבל כל אישה רק מספרת לו את האמת המרה, ולא נותנת לו את מה שהוא קיווה – מוצא אמיתי מהצרה. שם הסרט כנראה מטעה – נדמה שמדובר בסרט מרגש וגלוי לב על הגיל האמצעי, גיל ה-40 פלוס. "כל הנשים" מועמד ל-4 פרסי גויה – פרס השחקן (פרננדז), שחקנית משנה, שחקנית-תגלית, ותסריט מעובד.

ועכשיו למשהו שונה לגמרי

המכשפות מסוגאראמורדי – אלקס דה לה איגלסיה

הפסיכי הזה מספרד מביא השנה עוד הילולת הרס לא נורמלית. הטריילר המהמם הזה הוא כנראה רק חלק קטן מסרט שנחשב דווקא לחלש יחסית בקריירה של המאסטר הספרדי הזה, שרמת הטירוף שלו רק עולה עם כל סרט. אלקס דה לה איגלסיה חתום, בין היתר, על "בלדה טריסטה", אחד מסרטי השנה שלי מלפני שנתיים, ועל עוד לא מעט סרטים מטורפים-מטורפים. למרבה הצער, רק סרט אחד שלו הופץ בארץ בעבר. זה היה "הון משותף", עם כרמן מאורה. השחקנית הספרדיה, שאך לפני ימים אחדים ראיתי אותה בקומדיה הבינונית-מאוד "החגיגה של פולט", מסתבר שלא מפחדת גם בגילה להתלכלך בהרבה-הרבה דם. בגדול, "המכשפות מסוגאראמורדי" מספר על חבורת שודדים משונים (אחד מהם מחופש לישו, כפי שניתן לראות בטריילר) הבורחים מהמשטרה. הם גונבים כי, כמובן, אין להם כסף. ואחד מהם גם מסובך בגירושין מכוערים, והוא נאלץ לקחת עימו את בנו הקטן. במנוסתם הם מגיעים למקום שנקרא סוגאראמורדי, שם חבורת מכשפות תתנקם בהם. אח, אני רוצה לראות את הסרט הזה.

"המכשפות מסוגאראמורדי" אמנם נעדר מהקטגוריות המרכזיות, אבל הוא בכל זאת הצליח לאסוף אל חיקו 10 מועמדויות לגויה: לפרס שחקנית המשנה, מוסיקה, ניהול הפקה, עריכה, תלבושות, סאונד, עיצוב אמנותי, איפור, אפקטים, וצילום (קיקו דה לה ריקה, הקבוע של דה לה איגלסיה, שצילם גם את "שלגיה" שמוקרן בימים אלו בסינמטקים בארץ).

3 חתונות ומתמחה אחד – חוויאר רואיז קלדרה

ולסיום, חזרה לסרטים המתנחמדים. קומדיה רומנטית שבקלות יכולה להיות אמריקאית בכיכובה של, נגיד, קייט הדסון. או קמרון דיאז. או ג'ניפר לופז.

3 bodas de mas

הטריילר נראה אמנם חביב, אבל חסר ייחוד. בחורה רווקה מקבלת בתוך חודש 3 הזמנות ל-3 חתונות של שלושה אקסים שונים שלה (אחד מהם הפך בינתיים לבחורה). והיא סוחבת איתה לחתונות האלו את היחיד שמוכן ללכת איתה – את המתמחה שלה. "3 חתונות ומתמחה אחד" מועמד ל – 7 פרסי גויה: פרס השחקנית, שחקן-תגלית, תסריט, ניהול הפקה, עריכה, תלבושות, ואיפור.

וצריך גם לציין שגדול במאי ספרד הוציא השנה סרט חדש, אבל זה היה הסרט הכי רע שהוא הוציא תחת ידיו בכל הקריירה הארוכה שלו. וכך, פדרו אלמודובר הגדול נעדר מרשימת המועמדויות לגויה. כמעט. "לעוף מהתרגשות" זכה למועמדות אחת ויחידה לפרס האקדמיה הספרדית – לתלבושות (ובואו נודה, גם בסרט גרוע שכזה, העין הצבעונית של אלמודובר עבדה שעות נוספות).

ועוד הבחנה אחת: לפרס הסרט הזר מועמדים 4 סרטים: "ניצוד" הדני של תומאס וינטרברג, "אהבה" של מיכאל האנקה האוסטרי, "יפה לנצח" של פאולו סורנטינו האיטלקי (הסרט הזה ממתין להפצה בישראל. ראיתי בפסטיבל חיפה ושנאתי כל דקה. שאר המבקרים מתעלפים מהסרט הזה), ואחרון חביב – "כחול הוא הצבע החם ביותר" של עבדלעטיף קשיש הצרפתי (ובסוף החודש יתפרסמו המועמדויות לסזאר. כמה מועמדויות הוא יקבל?).

טקס חלוקת פרסי הגויה יתקיים ב-9 בפברואר. אני, כמובן, אמשיך לעקוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s