היא: אהבה טהורה

את, תגידי: הבחור שאת אוהבת, מה בדיוק את אוהבת בו? את החיוך המיוחד שלו? את הרעש המוזר שהוא עושה כשהוא מצחצח שיניים? את הדרך המיוחדת שבה הוא אומר את השם שלך? או שאת סתם חולה על התחת שלו?

אתה, תגיד: הבחורה שאתה אוהב, מה אתה בדיוק אוהב בה? מה, היא סתם כל כך יפה? היא כל כך חכמה? היא כל כך מתוקה? היא כל מה שאתה רצית, והנה, היא פשוט פה?

"היא" הוא יצור נפלא. סרט יוצא דופן. סיפור אהבה טהור. נסיון מעניין של הפרדת נפש מגוף. תהייה על אופיו של אותו רגש עמוק ובלתי ניתן להסבר. נסיון להבין את אותו טירוף שמקובל לכנות אותו "אהבה". סרט חכם מאין כמותו, וכן, גם מרגש (כמו שסיפור אהבה צריך להיות).

לכאורה, זה סרט עתידני. אבל העתיד הזה כבר (כמעט) פה. בחור צעיר מתאהב בישות עצמאית ממוחשבת. אבל מדובר בהרבה יותר מזה. כי הישות הזו היא בעצם רגש טהור. אינטלגנציה עצמאית, רק בלי הגוף שכולא את הנשמה. לכאורה, השילוב המושלם: נשמה אינטלגנטית, חמודה, מצחיקה, חכמה, חופשיה מתחלואי הגוף שיתנוון ויזדקן כדרך כל בני האדם. "היא" מנהל דיון ארוך ומתמשך על ההפרדה הזו בין גוף ונפש, והוא שואל במה אנו מתאהבים: בגוף או בנפש. האם מפגש טהור של נשמות תואמות הוא  כל מה שאנו בעצם צריכים?

הוא והיא (בידיו) במיטה

הוא והיא (בידיו) במיטה

התשובה היא להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת