פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע: הזוכים. או בעצם, הזוכה.

איזה מצחיקים האוסטרלים האלה. הערב (הבוקר שעון ישראל) התקיים טקס חלוקת פרסי האקדמיה האוסטרלית לקולנוע. ניסיתי לצפות בטקס בסטרימינג, אבל הם חסמו את הגישה למי שלא חבר ולא נרשם, או משהו כזה. ובכל מקרה, לא מדובר בשידור חי-ישיר, אלא בשידור חי-דחוי, כלומר, הטקס כבר הסתיים, והגרסה הערוכה שלו משודרת ממש עכשיו, עם כתיבתי את הפוסט הזה. וכך יוצא שאני, היושב בתל אביב, חצי עולם מאוסטרליה, יודע כבר מי זכה, וזאת לפני רוב האוסטרלים בעצמם. ואיך זה? בגלל טוויטר. ובגלל שהאתר הרשמי של האקדמיה האוסטרלית כבר פרסם את התוצאות. בשביל מה לראות טקס נוצץ פחות או יותר אם אין כבר מתח.

איזה מצחיקים (או עצובים) האוסטרלים האלו. יש להם כשרונות כל כך גדולים. יש קולנוע מרתק שמגיע משם. אבל הם נתנו כמעט את כל הפרסים לבן אדם אחד. אוסטרלי אמנם, אבל בסרט שהוא הפקה בינלאומית, שהיא אולי מרשימה, אבל שכבר הוקרנה ועברה ברחבי העולם (כולל בישראל), ונשכחה כבר. יש כל כך הרבה דברים מעניינים באוסטרליה, אבל האקדמיה האוסטרלית החליטה לכוון את זרקוריה החוצה, להוליווד.

את רשימת המועמדים ואת הסרטים המעניינים שיש לאוסטרלים להציע השנה סקרתי בפוסט הזה לפני חודש. תגזרו ותשמרו את הפוסט ההוא. שם נמצאים הסרטים המעניינים שאולי עוד נזכה לראות. בינתיים הזוכה הגדול של האקדמיה האוסטרלית השנה הוא להמשיך לקרוא

סוכריות: החיים כאן הם חתיכת חלום רע

וואו, איזה בלגן הסרט הזה.

את "סוכריות" ראיתי לראשונה בקיץ האחרון. ההתרשמות הראשונה שלי היתה מאוד מעורבת. את הפוסט שהקדשתי לכך סיימתי במילים : אני צריך צפייה נוספת. ואכן, צפיתי בסרט הזה שוב. ואם ההתרשמות הראשונה שלי היתה גם מאוד חיובית וגם לא כל כך, ההרגשה שלי אחרי הפעם השניה שבה צפיתי בסרט נוטה ברובה לכיוון השלילי. ואני חושב שעליתי על הבעיה המרכזית של "סוכריות": בבסיס, הסרט הזה הוא קומדיה מטורפת ופרועה מאוד (ודי מוצלחת, האמת) על המצב כאן, בישראל/ פלסטין. אבל הסרט הזה מבוים בכבדות, בבומבסטיות, בסופר-אובר חשיבות עצמית, ברצינות תהומית.

הבסיס הוא רעיון מוצלח למדי: בוא נראה את היהודים והערבים נלחמים לא על אדמה, אלא על סוכריות. דם נשפך לא על רקע דתי, אלא על ממתקים. רדוקציה של הדבר הגדול הזה שבתוכו אנחנו חיים, "המצב", למלחמות קטנוניות, אישיות. נסיון להפוך את כל הסכסוך הזה למשהו מגוחך. אבל יוסף פיצ'חדזה, הבמאי, החליט ל להמשיך לקרוא