סזאר 2014: המועמדויות

הקולנוע הצרפתי חי וקיים. ובועט. ומרתק.

היום התפרסמה רשימת המועמדויות לפרס הסזאר של האקדמיה הצרפתית לקולנוע. הרשימה הזו משקפת גיוון של סגנונות ושל קולות. עירוב של ישן עם חדש. כבוד למבוגרים וגם הפניית זרקורים לחדשים. נצחונות ואכזבות. קולנוע צרפתי עשיר.

את הסקירה של רשימת המועמדים לסזאר אני אתחיל עם הסרטים שאנחנו כבר מכירים:

"כחול הוא הצבע החם ביותר" -עבדלעטיף קשיש

כן, כמובן, גם הוא כאן. אחד הסרטים הכי מעוטרים השנה ע"י הביקורת העולמית הוא גם המועמד המרכזי לזכות בסזאר, אם כי הוא לא הסרט עם מספר המועמדויות הגדול ביותר (על הסרט הזה נדבר בהמשך הפוסט). 8 מועמדויות יש לדרמת האהבה הלסבית הזו: לפרס הסרט, וכן לבימוי, שחקנית (לאה סיידו), שחקנית-תגלית (אדל שם-משפחה-בלתי-אפשרי), תסריט מעובד, סאונד, צילום, ועריכה. יהיה מעניין אם לאה סיידו תזכה בפרס השחקנית. היא היתה זו שיצאה כנגד הבמאי באופן פומבי ודיברה נגד שיטות העבודה שלו, ואם היא תזכה יהיה מעניין לשמוע את הנאום שלה (אם כי יש לה תחרות קשה השנה. גם על זה אני אכתוב בהמשך הפוסט). אני מהמר שהסרט הזה (שאני באופן אישי לא כל כך אהבתי) יזכה בפרס הסרט והבימוי, ואולי בעוד שניים או שלושה פרסים. אבל הוא לא יזכה ב'סוויפ', כלומר, הוא לא יזכה בכל הפרסים.

"ונוס בפרווה" -רומן פולנסקי

לא יכול להיות שרומן פולנסקי יעשה סרט והצרפתים לא יכבדו אותו באיזשוהי מועמדות. גם אם זה פולנסקי בחצי כוח, כמו ב"ונוס בפרווה". וכאן פולנסקי די פונק ע"י האקדמיה. "ונוס בפרווה" מועמד ל-7 פרסי סזאר: לפרס הסרט, בימוי (פולנסקי), שחקנית (עמנואל סנייה), שחקן (מתייה אמלריק), תסריט מעובד, מוסיקה, וסאונד.

"זרים על שפת האגם" -אלן גירודי

זו כבר הפתעה מבחינתי. אם "כחול הוא הצבע החם ביותר" היה בחירה צפויה של האקדמיה הצרפתית (בכל זאת, הביקורת העולמית מתעלפת, וגם דקל הזהב התעלף), הדרמה ההומוסקסואלית הזו, שאמנם לא ראיתי אבל עושה רושם של סרט די אוונגארדי (שנדמה לי שעדיין מוצג בארץ) – הסרט הזה קיבל הרבה תשומת לב מהאקדמיה. כמו הלסביות, גם ההומואים קיבלו 8 מועמדויות לסזאר: לפרס הסרט, הבימוי, שחקן משנה, שחקן-תגלית, תסריט מקורי, סאונד, צילום, ועריכה. אני לא חושב שהוא יזכה, אבל עצם העובדה שהוא קיבל כל כך הרבה מועמדויות מעידה על טעם מגוון של האקדמיה, ועל זרמים מעניינים בקולנוע הצרפתי העכשווי.

"העבר" -אסגר פרהאדי

הדרמה המתעכבת עד אין סוף של אסגר פרהאדי (כבר הפסקתי לספור כמה פעמים קולנוע "לב" דחה את יציאתו של הסרט המסקרן הזה). אחרי זוכה האוסקר "פרידה", מגיעה עוד דרמה משפחתית שנדמה שיש בה דברים שקורים מבלי שמישהו אשם בהם, אבל הם קורים בכל זאת. העיניים לא ישארו יבשות. רק שהסרט הזה יצא כבר. בינתיים "העבר" מועמד ל-5 פרסי סזאר: לפרס הסרט, בימוי, שחקנית (ברניס בז'ו, ההיא מ"הארטיסט"), תסריט מקורי, ועריכה.

"מולייר על אופניים" -פיליפ לה גה

זוכרים? בתחילת השנה הסרט הזה הוקרן גם בישראל. הסרט הזניח הזה מועמד ל-3 פרסים אצל הצרפתים: פרס השחקן (פבריס לוקיני הותיק), תסריט מקורי, ומוסיקה.

"צעירה ויפה" -פרנסואה אוזון

כנראה שפראנסואה אוזון צריך להדהים באמת כדי לזכות ביחס ראוי מהאקדמיה הצרפתית. "צעירה ויפה" הוקרן בפסטיבל קאן, וזכה לתגובות חמות. הוא גם הוקרן בארץ, ומאוד אהבתי אותו (ראיתי אותו פעמיים). אבל אוזון ידידנו מועמד הפעם רק לשני פרסים: פרס שחקנית המשנה (ג'רלדין פאילה, ששיחקה את האמא) ופרס השחקנית-תגלית (שזו, כמובן, מארין ואכט, השחקנית הראשית הצעירה. והיפה). נו טוב. אוזון עצמו לא מחכה. הוא כבר עורך את סרטו היותר חדש, שלהבנתי יהיה הפעם מותחן (לפרויקט החדש הזה קוראים "חבר חדש". צפו לראותו בפסטיבל קאן באביב, ובהמשך השנה על המסכים בישראל. ובשנה הבאה במועמדויות לסזאר הבא).

ועכשיו לסרטים שעוד לא ראיתי/ שמעתי עליהם, אבל מהווים נקודות ציון מסקרנות בסזאר הצרפתי השנה:

האוכל מוכן, כולם לשולחן (גיום, גם אתה) – גיום גאליין

בשנה שעברה הסרט שהוביל במספר המועמדויות היה קומדית החזרה בזמן "קאמי חוזרת". הסרט הוקרן בפסטיבל הצרפתי בהמשך השנה והתגלה כבינוני למדי, והוא גם נרכש להפצה בישראל (וניתן לו השם הגנרי "החיים ברוורס"), אבל הוא כנראה נגנז. 13 מועמדויות היו ל"קאמי חוזרת" / "החיים ברוורס", אבל הוא לא זכה ולו בסזאר אחד. השנה הסרט המוביל במספר המועמדויות גם הוא קומדיה, אם כי נדמה לי שהפעם יש בה יותר לב. לא נראה לי שהסרט הזה הולך לזכות, ומצד שני, לא נראה לי שהוא יזכה להתעלמות טוטאלית כל כך.

מדובר בעבודת ביכורים שנראית כאישית מאוד של גיום גאליין. הוא כתב ספר על ילדותו, ועל הרגשתו הפרטית שמא אמא שלו אוהבת את האחים שלו יותר משהיא אוהבת אותו. זה גם פירוש שמו של הסרט: האמא קוראת לכולם לשולחן לאכול. אה, וגם אתה, גיום, בוא כבר. וכל חוסר הבטחון הזה מערער חייו של הגיבור, את נטייתו המינית, את אהבותיו, את כל מה שהוא חושב ורוצה להיות. הטריילר מראה שילוב של חלומות ושל מציאות, ושל שחוק ודמע, בעולם של צעיר שרק רוצה שאמא שלו תאהב אותו

"האוכל מוכן, כולם לשולחן (גיום, גם אתה)" מועמד ל-10 פרסי סזאר: פרס הסרט, הבימוי (גיום גאליין), שחקן (גיום גאליין), תסריט מעובד (גיום גאליין), שחקנית משנה, סאונד, עריכה, תלבושות, עיצוב אמנותי, ופרס סרט הביכורים.

9 חודשים ארוכים – אלברט דופונטל

עוד קומדיה מפתיעה ברשימת המועמדים לסזאר. סנדרין קיברלין היא שחקנית צרפתייה חביבה עלי במיוחד (היא שיחקה את מאדמוזל שאמבון בסרט באותו שם. סרט נפלא לטעמי. מוקרן מדי פעם בכבלים. מומלץ). כאן היא מנסה את כוחה בקומדיה מטורפת. קיברלין היא אריאן פלדר, שופטת אידאליסטית בבית משפט, אשת קריירה שלא מוצאת זמן לזוגיות, וכך היא רווקה מושבעת. במסיבת חג המולד אחת היא מוותרת על עכבותיה לפעם אחת בחייה, והתוצאות הן הרסניות. כמה חודשים לאחר מכן היא מגלה שהיא בהריון, אבל היא לא זוכרת מי האבא (טוב, היא היתה שיכורה). ואז, בדיקת DNA מגלה את הנורא מכל: האב המיועד הוא לא אחר מאשר פושע מסוכן העומד למשפט בעוון רצח מתועב. מה יהיה עם הקריירה שלה? הטריילר מבטיח סרט מטורף וכנראה מצחיק מאוד

הקומדיה הזו מועמדת ל-6 פרסי סזאר: פרס הסרט, בימוי (דופונטל), שחקן (דופונטל), שחקנית (קיברלין), תסריט מקורי, ועריכה.

ג'ימי P – ארנו דספלשין

דספלשין הוא מסוג הבמאים המאוד מוערכים ע"י מבקרים, אבל שאני לא סובל. שני סרטים שלו ראיתי בעבר. בשניהם סבלתי קשות. "מלכים ומלכה" היה סרט מבלבל למדי, ו"סיפור חג מולד" היה כבר קשה מנשוא. לא בטוח שהאיש הזה אוהב את האנושות. כן בטוח שהוא אוהב להעמיס על הקולנוע המאוד דברני שלו טונות של תחבולות קולנועיות לא נחוצות. ולמרות זאת, דספלשין קיבל הפעם הזדמנות לביים באנגלית. הסרט הזה, כמו גם סרטו הקודם, כבר הוקרן בפסטיבל קאן, אבל די נשכח מאז. וגם האקדמיה הצרפתית לא ממש תורמת לרענון האבק מעל הסרט הזה, ומעניקה לו רק 3 מועמדויות (לפרס הסרט, הבימוי, ולתסריט המעובד). לא נראה לי שהסרט הזה יקבל הרבה תשומת לב עכשיו, ועם זאת, שני סרטיו הקודמים של דספלשין הופצו בארץ, אז אולי גם זה יגיע לכאן. מדובר בסיפורו של בחור אמריקאי, חייל לשעבר, שסובל מהתקפות פסיכוטיות (בגילומו של בניסיו דל טורו) ומערכת היחסים שלו עם המטפל הצרפתי המומחה המיוחד למקרים קשים שכאלו (מתיה אמלריק).

Film still from Jimmy P. (Psychotherapy of a Plains Indian)

הטריילר מראה סרט עם תפיסה ויזואלית מסקרנת, ועם זאת, מדובר בסרט של דספלשין, כך שצריך לגשת לסרט הזה בזהירות מירבית. על כל מקרה, לא נראה לי שהאקדמיה הצרפתית תיתן לסרט הזה פרסים.

עד כאן כל הסרטים המועמדים לפרס הסרט. אבל יש עוד כמה סרטים מסקרנים ברשימת המועמדויות שלא מועמדים לפרס הסרט, אבל מועמדים לפרסים אחרים. למשל:

"סוזאן" – קאטל קווילבר

מכל הסרטים ברשימת המועמדויות, נדמה לי שזה המסקרן מכולם. בינתיים אני לא ממש יודע להסביר למה. אני לא ממש יודע מה הסיפור של הסרט הזה. אבל יש לי חוש שקולט כאן משהו רגשי מאוד, משהו עדין וכואב מאוד על בחורה שמרגישה שפוסחים עליה, שלא מתייחסים אליה, שהיא הסוס השחור של המשפחה. והדרך שלה לקבל את תשומת הלב הזו היא להיכנס לצרות (בכוונה או שלא בכוונה). ואכן הטריילר מגלה סיפור משפחתי מתוח ויחסים טעונים של גיבורת הסרט עם אביה ועם אחותה. אני מניח שהכניסה להריון לא מתוכנן והמשפט והכלא שהיא נכנסת אליו הם רק חלק מהצרות האלו.

הנה הטריילר

בתפקיד הראשי בטח הבחנתם בשרה פורסטייה. השחקנית המחוננת הזו רק בת 27, וכבר שני פרסי סזאר באמתחתה: על L'esquive של עבדלעטיף קשיש (שביים השנה את "כחול הוא הצבע החם ביותר"), ועל "שמות של אהבה", קומדיה זניחה שהוקרנה גם בישראל לא מזמן. גם אם לא סימפטתי במיוחד את שני הסרטים האלו, פורסטייה הרשימה אותי מאוד במסירות המוחלטת שלה לתפקיד (הקומי או הדרמטי). כאן היא מקבלת תפקיד עם בשר, ונראה שהיא נוגסת בו בתאווה רבה. "סוזאן" מועמד ל-5 פרסי סזאר: פרס השחקנית (פורסטייה), שחקנית משנה, שחקן משנה, שחקן-תגלית, ופרס התסריט המקורי.

"מיכאל קולהאאס" – ארנו דה פאלייר

michael kolhaas

הסרט הזה הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון, אבל דילגתי עליו. התגובות ששמעתי עליו היו מעורבות, אבל הוא כן ראוי לתשומת לב בגלל השחקן הראשי שלו, הדני מאדס מיקלסן ("ניצוד"). סיפורו של סוחר סוסים במאה ה-16 הדורש במפגיע התנצלות מאת ברון מקומי שנהג בו שלא בצדק, ואז יוצא למלחמה של ממש כדי לקבל את אותה התנצלות. צחי גראד ביים וריאציה מוצלחת על הנושא עם "תנועה מגונה" שלו. הטריילר של הסרט הזה אכן מרשים, אבל עד כמה שאני יכול לשפוט, הסרט הצרפתי הזה פחות מוצלח (אם כי הרבה יותר מושקע). "מיכאל קולהאס" הצרפתי מועמד ל-6 פרסי סזאר: פרס שחקן (מיקלסן), מוסיקה, סאונד, צילום, תלבושות, ועיצוב אמנותי.

כדאי גם לציין ש

 – רשימת המועמדות לפרס השחקנית היא פשוט חלומית: לצד ברניס בז'ו ("העבר"), שרה פורסטיה ("סוזאן"), סנדרין קיברלין ("9 חודשים ארוכים"), עמנואל סנייה ("ונוס בפרווה"), ולאה סיידו ("כחול הוא הצבע החם ביותר") , יש ברשימה עוד 2 שחקניות מהטובות שיש בעולם.

אחת מהן היא קתרין דנב הותיקה, על משחקה בסרט "היא נסעה", על אשה שמחליטה לה ביום אחד בהיר פשוט לצאת לקנות סיגריות ולא לשוב. היא לוקחת תחת חסותה את נכדה הצעיר (לבקשת ביתה) ויוצאת איתו למסע משחרר. הטריילר נראה מסקרן, במיוחד לאור זה שנדמה לי שהפעם דנב מורידה קצת מסיכות, ובמקום התדמית המלכותית הרגילה שלה היא הופכת לכל אדם, מישהי פשוטה ורגילה שאני יכול ללכת איתה.

והשחקנית האגדית הנוספת המועמדת לפרס השחקנית היא פאני ארדן הנצחית על תפקידה בסרט "ימים יפים". ארדן משחקת אישה בת 60 פלוס היוצאת לגמלאות ומחפשת את החיים. ביתה רושמת אותה לקורסים לפנסיונרים, אבל היא משתעממת מהם. ומצד שני, שם היא פוגשת את המדריך למחשבים, ופוצחת איתו ברומן סוער (והוא צעיר ממנה בכמעט 30 שנה).  בעלה לא עשה שום דבר רע, ובכל זאת, היא לא יכולה לעצור. הטריילר מראה תפקיד נועז למדי, וסרט שיכול להיות מעניין. ועל כל מקרה, התחרות על פרס השחקנית השנה תהיה מרתקת מתמיד.

 – ז'אן פייר ז'ונה כנראה מאכזב שוב. אחד הפרויקטים הכי מסקרנים של השנים האחרונות הוא סרטו החדש של ז'נה, ההוא שביים את "אמלי". התפיסה הויזואלית יוצאת הדופן שלו בשילוב עם סיפור מסע חלומי של ילד הבטיחו סרט מרתק. אבל סרטו החדש, "המסע המופלא של ט.ס. ספיווט" מקבל רק 3 מועמדויות מהאקדמיה הצרפתית: על צילום, תלבושות, ועיצוב אמנותי (ועד כמה שאני יכול לשפוט, גם הביקורות לא מי יודע מה). ז'אן פייר ז'ונה הוא במאי מחונן. סרטו הקודם, "מיק-מק" היה פחות טוב מהרגיל (אם כי הוא לא היה ראוי להתעלמות הטוטאלית ממנה סבל. בסך הכל הוא חביב למדי). חשבתי שהנה מגיע הסרט שיעלה אותו חזרה על הסוס. אבל זה לא קרה.

– "צל הימים", הסרט המבולבל והמאכזב של מישל גונדרי, גם הוא קיבל כתף קרה מהאקדמיה הצרפתית. רק 3 מועמדויות לסרט של גונדרי: מוסיקה, תלבושות, ועיצוב אמנותי.

– ברטראן טאברנייה, מותיקי הבמאים הצרפתים, חזר השנה עם Quai d'Orsay (אין לי דרך לתרגם את זה. זוהי כתובתו של משרד החוץ הצרפתי), סאטירה פוליטת מעניינת. לאור הקרקע הפוליטית הבוערת בצרפת, הרועמת בקול לאור בגידותיו החוזרות ונשנות של הנשיא שלהם, פרנסואה הולנד (ולא שהנשיא הקודם היה נאמן כל כך) – לאור כל זה אני מופתע שהסרט החדש של טאברניה קיבל רק 3 מועמדויות לסזאר – לשחקנית המשנה, לשחקן המשנה (נילס ארסטרופ), והתסריט המעובד.

טקס חלוקת פרסי הסזאר יתקיים בסוף פברואר. אני, כמובן, אשוב לעדכן.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s