מועדון הלקוחות של דאלאס: סרט בידורי על חולה איידס

אז היה "קפה דה פלור". הסרט שהכי אהבתי בשנה שעברה. סרט שנתן לי את ההרגשה שהבמאי, ז'אן מארק ואלה, השקיע בו את כל-כולו. כל תו, כל קאט, כל נגיעה תסריטאית, כל שילוב של מוסיקה ותמונה ב"קפה דה פלור" העיד על סרט שבא מהלב.

ועכשיו מגיע הסרט החדש של ז'אן מארק ואלה. ונדמה לי שהסרט הזה, למרות הנושא הטעון שלו, הוא סרט שבו ואלה מוריד את הרגל מהגז. מאוד נהניתי מהסרט, ובאופן מפתיע מדובר בבידור משובח, אבל אם "קפה דה פלור" היה יצירת אמנות בכל מובן המילה, עם הרבה מחשבה מאחוריה, "מועדון הלקוחות של דאלאס" הוא כמו שיר פופ טוב: לא משהו עמוק במיוחד, או איכותי במיוחד, אבל גם מוצר פופ צריך לדעת להנדס. וז'אן מארק ואלה יודע את העבודה.

די הופתעתי, האמת, מכמה שנהניתי מהסרט הזה. סיפורו האמיתי של אדם שמגלה שהוא חולה באיידס, ואז הוא נלחם במערכת הבריאותית שנשלטת ע"י שיקולים כלכליים במקום שיקולים של עזרה לציבור – סיפור כזה לא נשמע כמו משהו שהמילה "בידור" יושבת עליו. אבל זה בדיוק מה שצוות הסרט עושה ממנו. ז'אן מארק ואלה שב ומוכיח כאן את ה להמשיך לקרוא