מקום בגן עדן: המשמעות של להיות ישראלי

מאיפה להתחיל?

"מקום בגן עדן" הוא סרט כל כך עצום בעיניי, כל כך מלא ברבדים, משמעויות, ניגודים, כל כך מתפקע מהבחנות לגבי חיינו פה במדינה הזו, מדינת ישראל, עד שקשה לי עד מאוד לכתוב עליו. בפעם הראשונה שראיתי את הסרט הזה נכבשתי, והטקסט שכתבתי עליו נבתב במהירות ובספונטניות. עתה, משראיתי אותו בשנית, קשה לי להכיל אותו. "מקום בגן עדן" כל כך מצוין בעיניי (גם, ובעיקר אחרי צפייה שניה) עד שקשה לי לכתוב על אספקט אחד שאהבתי. כאילו שאם אכתוב על דבר אחד, אאיר זוית אחת, זוית אחרת תישאר בצל, ובכך ייגרם עוול לסרט הכל כך גדול הזה.

לא יודע אם תאהבו את הסרט הזה. אני כן בטוח שתודו שסרט כזה מפואר עוד לא נעשה בישראל. סרט עם יומרה עצומה לספר את הסיפור הישראלי, אבל (לטעמי) היומרה הזו באה עם צניעות וגם עם כיסוי. לכל מהלך תסריטאי יש כאן גם משמעות מיידית לסיפור של הדמות הראשית, וגם משמעות סימלית. אלון אבוטבול, להבנתי, הוא מדינת ישראל. הוא ההתגלמות של כל ישראלי באשר הוא. יש בו כל כך הרבה ניגודים, ועדיין הוא איש פרטי חי וקיים. הוא מגלם את כל התכונות המנוגדות כל כך של הישראלי הטיפוסי, ואולי דווקא בגלל שהוא מלא כל כך הרבה ניגודים, הוא גם אמין כל כך כאדם פרטי.

הישראלי הוא גם אינפנטילי (שם החיבה של הדמות הראשית, שנדבק לו ככינוי, הוא 'במבי') וגם מבוגר ואבהי. הוא גם אכזר וחסר רחמים (הורג ללא מצמוץ את האויב ומחנך את בנו עם לא מעט סטירות) אבל גם אוהב ומחבק. הוא גאוותן אבל גם הוגן. הוא פרגמטיסט (כמה וכמה עסקאות נסגרות בסרט הזה כדי להתקדם בחיים) והוא לא מזיז את עינו מהמטרה. הוא יחמול על כבודו כדי להשיג את מה שהוא רוצה, אבל הוא ידע גם לעמוד על שלו ולא לוותר.

והכל נמצא תחת המטריה התנ"כית.

והגדת לבנך. אלון אבוטבול, 'במבי', ובנו ב"מקום בגן עדן"

והגדת לבנך. אלון אבוטבול, 'במבי', ובנו ב"מקום בגן עדן"

"מקום בגן עדן" מתקיים כולו בצל סיפורי התנ"ך. המסורת כנגד החילוניות. האמונה באל כנגד האתאיזם. הזלזול במקורות כנגד החיים באוהלה של תורה. כל משפט שנאמר בסרט הנפלא הזה משקף את כל הניגודים של החיים שלנו במקום הפצוע הזה, גן העדן הזה שלנו במזרח התיכון. הרי, לכאורה, בת צריכה לשמוע בקול אביה. אבל כשאביה נמצא על ערש דווי (בסצינה מרגשת במיוחד בסרט) הוא אומר לה: ואם הייתי מתעקש איתך, ומכריח אותך להתחתן כנגד הלב שלך, הייתי מפסיד אותך. והנה את כאן איתי בשעותי האחרונות. הרווחתי. ההליכה בין הטיפות, ההתעקשות על החינוך ועל הכבוד מול הויתור וההבנה שילדינו צריכים למצוא את דרכם בעצמם – הכל כאן, ב"מקום בגן עדן".

אפילו השואה מגיחה כאן, לרגע קט, בסוף הסרט. המדינה הזו הרי הוקמה על בסיס האסון האיום הזה. במגילת העצמאות של מדינת ישראל הרי כתוב: "השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון… הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל…". והנה מספר יוסי פולק לאלון אבוטבול על מה שקרה לו שם, באירופה המדממת של שנות ה-40. ומשם הגענו לכאן – לחיים כל כך עשירים בניגודים. בהכרח לקבל את כל הקשיים שכרוכים במדינה הקשה הזו, החמה הזו, המדברית הזו (המשוקפת כל כך יפה בצילום הנפלא של בועז יהונתן יעקב), באויבים הרבים שיש לנו בחיינו כאן (מבחוץ – הערבים, ומבפנים – הזרמים השונים בציבוריות הישראלית), בהכרח לחיות ולמות כאן, על האדמה הזו.

לכאורה, הסרט הזה היה יכול להתפלש ברגשנות ולטבוע. אבל יש כמה מהלכים חכמים שעושה כאן הבמאי-תסריטאי יוסי מדמוני: למשל, מעברי הזמן המהירים. הקצב של הסרט איטי למדי, ויש בו לא מעט סצינות שבהן לא יכולתי לעצור את הדמעות, אבל יש גם מעברי זמן מהירים שכאילו אומרים: יאללה, יאללה, מה נהיית לי רגשי כזה? יש סיפורי אגדה (הסיפור על המקום בגן עדן שמתחיל את הסרט הוא אחד כזה) אבל אולי הם לא אגדה. הרי כל הקיום שלנו כאן הוא פלאי. מדינה קטנה ומוקפת אויבים – הנס הזה שנקרא מדינת ישראל אינו ברור מאליו. ועדיין, עם כל הקשיחות, הבן יבוא בסוף לבקש סליחה ומחילה (מהאשה שלו ומהאשה של אביו, וגם, ובעיקר, מאביו המנוח דרך הבקשה התקיפה מאותו רב להחזיר לאביו את המקום בגן עדן).

יש לא מעט השענות על סיפורי התנ"ך ועל המסורת בסרט הזה,האגדות (האמיתיות?) שאנחנו מספרים לעצמנו על ההיסטוריה שלנו, אבל יש גם סיפור חיים מציאותי כאן, בארץ הקשה והפלאית הזאת. מקום בגן עדן קנינו לנו כאן. בדמעות, בייסורים, באהבה, בפרגמטיות, בתקיפות, אבל גם בהוגנות. והכל בסרט הזה, "מקום בגן עדן". אולי הסרט הכי ישראלי שאי פעם נעשה. חובה לראות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “מקום בגן עדן: המשמעות של להיות ישראלי

  1. סרט יומרני מאוד ועל כן גם מתפזר לרוחב ולא לעומק. אהבתי את ביקורתו של אורי קליין בנושא.

  2. ההשתפכות של כותב הבקורת על הספור התנ"כי מזכירה לי פתגם יהודי רלוונטי לעניין הסרט. "אם אין קמח אין תורה" ובכן בסרט זה יש הרבה תורה אך אין קמח. סרט גרוע!!! מקרטע ומאד לא משכנע. פשוט סרט עם עשייה חובבנית. היחיד שתפס את תשומת ליבי לרגע. ושהבליט את גודל ההחמצה של הסרט הוא יוסי פולק בתפקידון קטן שגונב את ההצגה. נכון אורי קליין צדק. הסרט פשוט לא טוב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s