שבוע קולנוע מקסיקני: קולוסיו, המתנקש

ובשבוע שבו במאי מקסיקני (אלפונסו קוארון) וצלם מקסיקני (עמנואל "צ'יבו" לובצקי) זוכים באוסקר (על "כח משיכה"), בסינמטקים בישראל מתקיים שבוע הקולנוע המקסיקני. בקטן, בלי הרבה פרסום, כמעט מתחת לרדאר, מוקרנים כמה וכמה סרטים מעניינים מהמדינה הפצועה הזו. ואם הטענה העיקרית כנגד שבועות קולנוע שכאלו היא שהם מגיעים כחבילה סגורה לסינמטקים, וככזו היא לא מכילה את הסרטים המעניינים או החשובים של אותה מדינה, גם הפסטיבלון הקטן הזה מוכיח את ההיפך: יש ברשימת הסרטים המוקרנים השבוע כמה שעשו לא מעט רעש בעולם. שניים מהם פספסתי בהקרנות קודמות, ואני מתכוון לצפות בהם השבוע. בינתיים התחלתי את השבוע המקסיקני שלי עם "קולוסיו, המתנקש".

פעם, כשהייתי ילד, הייתי אוהב לצפות בטלויזיה בסדרת הטלויזיה "ספינת האהבה". מעין דרמה קומית רומנטית מתקתקה וחביבה. הם תמיד היו יוצאים מנמל בית אמריקאי כלשהו, האורחים שעל הספינה היו עוברים תהפוכות רומנטיות כאלו ואחרות, ותמיד היעד היה אקפולקו, מקסיקו. המדינה הזו הצטיירה כיעד התיירות הנחשק. שמש, ים, בחורות בביקיני, רומנטיקה מתוקה – מה עוד תבקשו ממקום חופשה?

אבל היום, המילה "מקסיקו" מביאה לראשי בעיקר אסוסיאציות של פשע, סמים, אלימות, מוות. מעט מאוד סרטים ראיתי ממקסיקו, אבל הם לא היו שמחים במיוחד. יש במקסיקו קולנוע מרתק, אבל זהו קולנוע שדופק בראש. לא קולנוע שמח.

ואז יש את "קולוסיו, המתנקש". ראשית, יש לומר ששם הסרט מטעה. קולוסיו הוא לא המתנקש. קולוסיו הוא זה שמת כתוצאה מההתנקשות. ולא מדובר בסיפור פיקטיבי. קולוסיו אכן היה מועמד לנשיאות מקסיקו שנרצח באמצע שנות ה-90 באמצע הקמפיין שלו. כך שמדובר כאן בעצם במעין דוקו-דרמה: חקירת רצח של דמות שאכן היתה.

colosio

וצריך לומר: "קולוסיו, המתנקש" הוא לא סרט מבריק במיוחד. כלומר, זה לא סרט רע בכלל, והוא מעניין ומסקרן לכל אורכו, אבל הוא לא בדיוק להמשיך לקרוא