שבוע קולנוע מקסיקני: אחרי לוסיה

שמעתי על הסרט דעות מאוד חלוקות. היו שחשבו שזה סרט מצוין וחשוב. והיו שדחו את הסרט הזה בשאט נפש. עתה, משראיתי אותו, אני נוטה יותר לקבוצה השניה, אם כי יש לו נסיבות מקלות.

בתקציר של הסרט המופיע בתכניה של סינמטק תל אביב יש רפרנס ל"שש פעמים". אז נתחיל מהסוף: "שש פעמים" הרבה יותר טוב מהסרט הזה. מכל אספקט. נכון, בשני הסרטים מדובר בסיפורה של נערה הנופלת קורבן להתאכזרות גוברת והולכת של בני כיתתה בבית הספר. אבל הבימוי, הצילום, העריכה, התסריט – הכל (טוב, כמעט הכל) טוב יותר בסרט הישראלי.

נתחיל בשם הסרט: "אחרי לוסיה". לוסיה היתה אם הילדה. היא נפטרה לפני שהסרט התחיל. המוות הזה הוא המנוע להתחלת הסרט – המעבר לעיר חדשה, בית ספר חדש, צרות חדשות. אבל הסיפור של האמא כמעט ולא קיים בסרט. ובכלל, במאי הסרט מישל פרנקו נוקט בגישה מאוד מרוחקת. הוא מצלם כמעט את כל הסרט בשוטים סטטיים רחוקים. מסרב להכניס אותנו אל מתחת לעור של המתבגרת המסכנה הזו. "שש פעמים" עבד כל כך טוב (גם) בגלל שאנחנו היינו כל הזמן עם גיבורת הסיפור. "אחרי לוסיה" רק מביט במתרחש. לא מערב אותנו.

Después de Lucía

בניגוד ל"שש פעמים", "אחרי לוסיה" כן מנסה לספר את הסיפור של ה להמשיך לקרוא