מלון גרנד בודפסט: זמנים חדשים, אירופה ישנה

– אז את כל זה עשית בשבילו?

– לא. עשיתי את זה בשבילי.

השיחה הזו, שמופיעה לקראת סוף הסרט החדש של ווס אנדרסון, היא לדעתי תמצית הסרט הזה.

זה לא ש"מלון גרנד בודפסט" הוא סרט רע. ממש לא. למעשה, אם טרם ראיתם ולו סרט אחד של הבמאי המיוחד הזה, "מלון גרנד בודפסט" יכול להיות מקום טוב להתחיל בו. יש בו את כל סימני ההיכר הכל כך מזוהים עם הבמאי הזה: דמויות אקסנטריות, משונות, עם משימה אחת פרועה המתמשכת לכל אורך הסרט; עיצוב צבעוני מוקפד ומוגזם מאוד; הומור עקום כזה, שכאילו לא אמור להיות הומור בכלל, ולמרות זאת, הוא מצחיק; וגם שורה של שחקנים קבועים, שתמיד מופיעים אצל אנדרסון (כאן, בסרט החדש, אואן ווילסון, ביל מארי, וטילדה סווינטון מפגינים נוכחות לשניות בודדות כל אחד).

צבעוני, משונה, מוזר, מוגזם, מתפנק מדי. "מלון גרנד בודפסט"

צבעוני, משונה, מוזר, מוגזם, מתפנק מדי. "מלון גרנד בודפסט"

אבל עם כל זה צריך להודות שווס אנדרסון כבר עשה סרטים טובים בהרבה. ואם זו הפגישה הראשונה שלכם עם האנדרסון הזה, מומלץ לחפש את סרטיו האחרים ("עמוק במים", "רכבת לדארג'ילינג", "ראשמור", "מר פוקס הפנטסטי", את כולם אהבתי). הפעם ווס אנדרסון מספר על היבשת הישנה (אירופה) בתקופה ישנה (בין מלחמות העולם). נדמה לי שבאיזשהו מקום אנדרסון ניסה כאן לעשות מחווה משלו לקולנוע הווליוודי הקלאסי. לקומדיות המטורפות של שנות ה-40 (נגיד, פרסון סטרג'ס), או אולי אפילו לגדול מכולם – לצ'רלי צ'פלין. במרכז הסיפור של הסרט החדש מופיע מלון גרנד בודפסט הממוקם במדינה דמיונית, ממש כפי שהדיקטטור הגדול של צ'פלין נקרא הינקל השולט במדינת טומניה. כולם ידעו למי צ'פלין התכוון אז (הינקל=היטלר, טומניה=גרמניה), למרות שלכאורה מדובר במדינות דמיוניות. נדמה לי שהרפרנס של ווס אנדרסון בסרט החדש נסתר מעין (למרות שכמה משפטים הנאמרים כאן בג'יבריש נשמעים באופן חשוד כמו גרמנית מדוברת). אבל יותר מכך, נדמה לי שבעוד שלצ'פלין היתה תמיד כתובת מדויקת מאוד לחיצי הביקורת שלו (העולם המתועש ב"זמנים מודרנים", גרמניה המטורפת של הנאצים ב"דיקטטור הגדול", המקארתיזם האמריקאי ב"מלך בניו-יורק", אם לתת כמה דוגמאות), הפעם נראה לי שווס אנדרסון יותר מתעסק ברפרנסים האלו כשעשוע פרטי, ולא כמשהו שיש לו תוקף ציבורי. כמו שנאמר בדיאלוג איתו פתחתי את הפוסט הזה: עשיתי את זה בשבילי, לא בשביל אף אחד אחר.

"מלון גרנד בודפסט" מסופר כסיפור בתוך סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. נערה מגיעה אל קבר של מישהו מכובד. עוברים לספר עליו. הוא מספר על מפגש שהיה לו פעם עם מישהו שסיפר לו פעם על מישהו. כל המסגרות האלו מיותרות ומסורבלות. אין לאף אחד מבין כל אלו המאכלסים את סיפורי המסגרת כל נפח של דמות בעלת משקל. שום דבר לא קורה להן בעקבות הסיפורים האלו. ולכן הם מיותרים. הסיבה היחידה לקיומן בסיפור הוא איזשהו רצון של הבמאי להביא למוסר השכל בעניין מקורות היצירה שלו. אבל הקלאסיקה ההוליוודית של צ'פלין והמוזרות המודרנית של אנדרסון פשוט לא מתחברות. לכל מוזרות של הדיקטטור של צ'פלין יש צידוק מתוך איפיון הדמות. לאהובה של העוזר של רייף פיינס ב"מלון גרנד בודפסט" יש כתם לידה עצום על הלחי. סתם, בדיחה חסרת טעם של הבמאי. לא משהו באמת מנומק (ועם כל זה, נחמד לראות את סירשה רונן, שמתבגרת יפה מול עינינו).

ובכל זאת, אם מחזיקים מעמד בסרט הדי בינוני הזה, לקראת הסוף מגיעה סצינת מרדף שדי הושיבה אותי על קצה הכסא, ועוד סצינת יריות אחת די מטורפת. 2 סצינות לא רעות בכלל בסרט שבכללו הוא די נבעכי שכזה. אז אולי משהו בכל זאת עובד בסרט הזה. בקושי, אבל עובד. אז כמו שאמרתי, לא סרט רע בכלל, ה"מלון גרנד בודפסט" הזה, אבל ראיתי כבר יותר טובים. הרבה יותר טובים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s