איש המסילה: סרט יפה מדי

את השם ג'ונתן טפליצקי פגשתי לראשונה כשסקרתי את פרסי האקדמיה האוסטרלית בשנה שעברה. היה שם סרט בבימויו שנראה מסקרן וזכה למועמדויות רבות (אבל לא לפרסים). והנה ראיתי את שמו שוב, והפעם הוא חתום על סרט שמגיע להפצה מסחרית בישראל. חשבתי לבדוק את העניין. מה גם שהעלילה נשמעה מעניינת, ובתפקיד הראשי מופיע קולין פירת', המלך המגמגם בכבודו ובעצמו.

נתחיל מהסוף. קולין פירת'. המלך קולין פירת'. איזה שחקן נפלא הפירת' הזה. גם כאן, בסרט הרבה פחות מרשים, פירת' משתנה כמעט לחלוטין. היו רגעים בסרט שחיפשתי את אותה מלכותיות של "נאום המלך", את אותה רשמיות מרגשת המעורבת עם הבנה עמוקה של נפש האדם שהיתה ב"סינגל מן" (המשקפיים כאן מרמזים לסרט ההוא), אבל כאן, ב"איש המסילה", קולין פירת' הופך את עצמו לאיש אפור, דהוי לגמרי. יש לו, לקולין פירת', אינטלגנציה גבוהה, והוא מבין יותר מכל אחד (לדעתי, אף יותר מהבמאי עצמו) את מהות הדמות שלו. אדם פגוע, סובל מסימפטומים פוסט טראומתיים, ממעט לתקשר עם הסביבה, מכונס בעצמו. והנה, האדם הזה, בתחילת הסרט, נפתח מעט. פוגש אשה. מתאהב. קולין פירת', ברוב חוכמתו, מקפיד לא לעשות את השינוי הזה קיצוני מדי. הוא עדיין אותו אדם פגוע, אבל בכל זאת, יש נחמה קטנה. ניקול קידמן (הלוואי על כולנו נחמה כזו). תחילת הסרט גרמה לי לחשוב: רגע, הרי הבטיחו לי דרמה על התמודדות עם עבר קשה. אז מה עכשיו מספרים לי על אהבה רומנטית דביקה?

ניקול קידמן משתדלת כאן. זו היא שמנסה לרפא את מחלתו של בעלה. סיפור האהבה שלהם לא מספיק מפותח, לא מספיק מפורט כדי לתת לי את ההקשר הרגשי המספק, וניקול קידמן מנסה בכל כוחה למלא את הפער. נו, שוין. לא זאת הבעיה שלי עם "איש המסילה".

ג'ונתן טפליצקי. לשמו התכנסתי כאן. מסתבר שהטפליצקי הזה הוא דווקא במאי עם יכולות מרשימות מאוד. הוא קלאסיקאן בנשמה. הוא יודע איך לצלם בתנועות מדודות ומלטפות, הוא יודע איך לעבוד עם מוסיקה, הוא גם יודע איך לערוך (הסרט ברובו זז קדימה ואחורה בזמן, מאותה טראומה שקרתה במלחמה אל זמן ההווה, ההתמודדות עם הכאב). הכל יושב בדיוק במקום. הכל נראה ונשמע מקצועי לגמרי.

קולין פירת' וניקול קידמן ב"איש המסילה"

קולין פירת' וניקול קידמן ב"איש המסילה"

אבל זאת גם הבעיה: מדובר ב להמשיך לקרוא