רכבת הקרח: סרט אקשן קוריאני משובח

אז הנה סוף סוף הוא מגיע. סרט אקשן כמו שצריך. סרט אקשן מקוריאה. אקשן מסחרר, אכזרי, מדמם. במאי שיודע את העבודה. מסר שחור משחור על טבע האדם, עם תקווה בצידה. וגם כששמים את כל זה בצד – מדובר פשוט בבידור עשוי היטב. סרט משובח.

אני אומר כבר הרבה זמן – אני לא אמון על סרטי אקשן. אבל אם כבר – אז קוריאנים. הם יודעים את העבודה. והנה, כבר בכותרות הפתיחה, מופיע שמו של פארק צ'אן ווק כאחד ממפיקי הסרט. זה היה הוא שפתח את השער, עוד בשנת 2000, עם "איזור בטחון". ואז הגיעה טרילוגיית הנקמה שלו, כולל "אולדבוי" המונומנטלי שלו (בארץ קראו לסרט הזה "שבעה צעדים", זה שזכה לרימייק אמריקאי כושל לאחרונה). וזה לא סתם שאני מזכיר אותו. את "רכבת הקרח" ביים בונג ג'ון הו, מישהו שאני מחשיב מטובי הבמאים בעולם היום (הרבה יותר טוב מפארק צ'אן ווק, לטעמי). אבל רובו של הסרט הזכיר לי את הסצינה הזו מתוך "אולדבוי". סצינת הקרב במסדרון. כל הסרט הזה מתרחש ברכבת. והרכבת הזו היא מסדרון אחד ארוך של קרבות מדממים מאוד.

בונג ג'ון הו. הבמאי של "רכבת הקרח".

בונג ג'ון הו. הבמאי של "רכבת הקרח".

ובסוף אד האריס הוא אלהים. הוא כבר שיחק את התפקיד הזה פעם אחת. הוא היה אלהים במשל המחריד (והמעולה קולנועית) "המופע של טרומן". הוא היה זה שמושך בחוטים. כמה סמלי שגם כאן הוא משחק את ווילפורד, האדם שבזכותו כל האנושות ניצלה, האדם שמקיים בעצם את כל שארית האנושות, האדם שחושב שהוא אלהים, והוא מחליט מי יחייה חיים מלכותיים, ומי יצטופף במחנות ריכוז מטונפים. חלוקת המעמדות הזו כמובן גורמת למרד, והמרד האלים מאוד הזה מהווה את מרכז הסרט. וכמו הגיבור של "אולדבוי", גם הגיבור של "רכבת הקרח" צריך לעבור מסדרון מסוכן מאוד ומלא הפתעות (כושר ההמצאה של בונג ג'ון הו הוא פשוט פנטסטי) כדי להגיע לסוף, ולקבל את ההפתעה הגדולה והמחרידה מכולן בסוף (שוב, ממש כמו ב"אולדבוי").

ההפתעה הזו שמגיעה בסוף היא כל כך מייאשת, צובעת את כל האופי האנושי בצבע שחור מדכא. אבל דווקא מתכנן המנעולים הקוריאני הוא זה שממנו תגיע ישועה לרוח האנושית. אולי בכל זאת יש משהו נקי ברוח האנושית הזו. קאנג הו-סונג משחק את התפקיד הזה. כבר כתבתי בשבחו של השחקן הזה כשצפיתי בו באחד מפסטיבלי הסרטים הקוריאנים בעבר (הנה כאן, לתזכורת, בפסקה האחרונה). גם כאן שב ומוכיח קאנג סונג-הו למה הוא מהמובילים בשחקנים הקוריאנים. ראשית, הוא מדבר קוריאנית. בתחבולה פשוטה של הבמאי-תסריטאי בונג ג'ון הו הוא ממשיך לדבר את השפה שלו מבלי ליצור קצרים בתקשורת עם שאר האנשים, וכך הוא לא צריך להתאמץ להיות טבעי. שנית, הוא זה שמביא למסך שילוב ייחודי של הומור ושל דרמה, של יכולת פיסית מרשימה ושל עדינות נוגעת ללב. וכך המפגש של אלהים (אד האריס) והלב האנושי (קאנג סון-הו) בתיווכו של האמריקאי (כריס אוונס, יעיל) מכוון את הסרט למסקנה המדכאת בדבר טבעה ההרסני של הרוח האנושית, ועם זאת נוטע בנו תקווה קטנה שבכל זאת יש בנו ניצוץ של טוב.

זה כמעט שנה נאבק בונג ג'ון הו במפיקים האמריקאים של הסרט שדרשו ממנו לקצץ את הסרט. הוא נלחם על החופש האמנותי שלו וניצח. הגרסה המוקרנת ברוב העולם היא גרסת הבמאי. אבל צריך לומר שאני גם מבין קצת את האמריקאים. יש רגעים (מעטים) בסרט שמתארכים ללא צורך. ובכלל, התחלת הסרט נדמתה לי כאוסף כל הקלישאות הדרמטיות החבוטות (כולל שימוש בילדים כלחץ לא הוגן על בלוטת הדמעות). ומצד שני, זה הכרחי. קטעי האקשן, כשהם מגיעים, הם פשוט עוצרי נשימה ומרתקים. ההפסקות האלו שבין הקטעים המדממים משמשים אותנו בקהל להסדרת הנשימה. בונג ג'ון הו הוא פשוט אמן השליטה בקצב הקולנועי, ויודע לכוון את המחט הדרמטית לשיאים מתוכננים היטב.

סרט קוריאני במלוא מובן המילה. מתוך "רכבת הקרח"

סרט קוריאני במלוא מובן המילה. מתוך "רכבת הקרח"

אני חושב שהדמות של טילדה סווינטון קריקטורית מדי, נוטה יותר מדי לצד הגרוטסקי, והיא לא באמת מאיימת. התפקיד שלה קטן מדי מכדי לפגום בהנאה שלי, ועם זאת ראיתי שם פספוס. יש תמיכה טובה מאחור בתפקידי משנה של ג'יימי בל בתור נער אימפולסיבי, ושל ג'ון הרט בתור החכם האוצר סוד נורא.

כך שלמרות כמה חריקות קלות, "רכבת הקרח" הוא משל מעניין על הטבע האנושי במסווה של סרט אקשן סוחף ומרתק. בידור טוב ומעורר מחשבה. סרט קוריאני דובר קצת קוריאנית והרבה אנגלית. עכשיו פתחו נא את הצוהר, והביאו לכאן עוד סרטים משובחים משם. בונג ג'ון הו הקוריאני הוא מהמובילים בבמאי העולם. אבל יש שם עוד לא מעט במאים מעניינים, ועוד לא מעט סרטים מסקרנים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “רכבת הקרח: סרט אקשן קוריאני משובח

  1. היי איתן. מה שלומך ? כמה שאתה צודק, סרט נהדר, כלכך יצירתי ושובר מסגרות.
    עושר ויזואלי והבנייה נהדרת של הדמויות, חוץ באמת קצת מהדמויות של טילדה סווינטון וגם ה"עוזרת" של אד האריס היא בעלת מוקצנות כלשהיא. ומה עם הרעיון שעומד מאחורי אגירת הקרונוליתים…..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s