אני עצמי ואמא שלי: זה שהוא לא 'גבר גבר' לא אומר שהוא לא גבר

הערב מתחיל בסינמטקים פסטיבל הקולנוע הצרפתי. סרט הפתיחה הוא "אני עצמי ואמא שלי". בסופ"ש הקרוב הסרט הזה גם יעלה להקרנות מסחריות רגילות. הנה כ-700 מילה על הסרט המצחיק והחכם הזה

אמא שלו

אמא שלו

אם נכנסתם לכאן במקרה, אם באתם לכאן בפעם הראשונה, תעיפו רגע מבט בבלוג שלי. תראו על איזה סרטים אני כותב. תראו מה אני אוהב. תשימו לב שאני לא כותב על שום איירון מן/ באט מן/ ספיידר מן / סופר מן. תראו שאני לא כותב (כמעט) על סרטי אקשן עמוסי אדרנלין ועתירי אפקטים. אני אוהב בעיקר דרמות. כאלו שבוכים בהן.

עכשיו תגידו: כמה מכם התלחשו ככה בצד: בוא'נה, איזה הומו האיתן הזה?!

או אולי אפילו: בחיי, האיתן הזה צריך לעשות ניתוח שינוי מין. הוא בכלל בחורה, לא בחור.

יפה. עכשיו תלכו לראות את "אני עצמי ואמא שלי".

קודם כל, אני מזכיר לכם שכבר היה סרט צרפתי שכולכם הלכתם לראות (קראו לו "מחוברים לחיים"). אז אל תגידו לי שסרטים צרפתים זה להומואים.

ודבר שני, לפני שאני אנסה לנסות לשכנע אתכם כמה הסרט הזה טוב, וכמה כדאי לכם לראות אותו, כדאי שתדעו דבר בסיסי: הסרט הזה מצחיק. אבל ממש ממש מצחיק.

ודבר שלישי, אם כבר תשאלו אותי (זה שאתם מחשיבים כהומו, כן?!), הסרט הזה הרבה יותר טוב מ"מחוברים לחיים".

עכשיו, לעניין:

התחלת הפוסט הזה היתה תרגיל קטן. עד כמה אתם שופטים אנשים לפי סטריאוטיפים חיצוניים. גבר שלא אוהב ספורט? הומו. שנרתע מאקשן? הומו בריבוע. שמעדיף לרקוד ריקודי פלמנקו ספרדי מאשר לשתות בירות עם החבר'ה? בכלל, תבדוק אם לא כדאי לך לעשות שינוי מין.

אז הנה מגיע גיום גאליין. מישהו שעד לפני כחודשיים לא שמעתי עליו בכלל. והוא הופך את המחזה האוטוביוגרפי שלו לסרט מבריק, מצחיק, אבל גם מעורר מחשבה. גאליין מספר שכשהוא גדל, אמא שלו תמיד דאגה להפריד בינו לבין שני אחיו. "בנים, גיום, לשולחן. האוכל מוכן" (זה השם המקורי של הסרט בצרפתית). "בנים, גיום". האמא קראה לבנים בנפרד ולגיום בנפרד. היו לה סיבות משלה, אבל גיום עצמו לקח את זה מאוד ללב. הוא הרגיש שאמא שלו מתייחסת אליו שונה מאשר לשני אחיו. אולי היא רצתה שהוא בכלל יהיה בת ולא בן. אז הוא מעריץ אותה. מחקה אותה. לומד את טון דיבורה, את האינטונציה המאוד מדויקת שלה, את דרך ההליכה המאוד ספיציפית שלה. הוא מתלבש כמוה (בבגדי נשים), הופך לאמא שלו עד כדי כך שלפעמים גם האבא טועה לחשוב שהוא זה היא.

ומהר מאוד מתחיל המסע אחרי הזהות המינית. האם הוא הומו? סטרייט? טרנסקוסאל?

לזכותו של הסרט יאמר שהוא לא מבזבז זמן. פרק הריקוד הספרדי מגיע עוד לפני שהספקתם להתרווח בכסא. בקצת פחות משעה וחצי הקומדיה הזו עוברת בהרבה מאוד מקומות, בודקת כל סטריאוטיפ חיצוני. צבא וספורט מהצד המצ'ואיסטי, משחקים בבגדי נשים ומסאז'ים למינהו מהצד הרך יותר. הקומדיה הזו זזה מהר, בקצב שמתאים לקומדיה. מצד אחד התסריט הופך כל אבן בחיפוש יסודי אחרי זהות מינית, ומצד שני הסרט ערוך בקצב, מזגזג בין אתרי התרחשות, בין פרקי תסריט שונים, בין תיאטרון לקולנוע. והכל ארוג יחד נפלא ליצירה הומוגנית חכמה ומהנה מאוד. ומאוד מצחיקה.

Garcons et Guillaume, a table2

הוא עצמו

גיום גאליין מתגלה כבחור כשרוני כשד. הסרט מבוסס על מחזה, והוא לא מסתיר את זה. הסרט מתחיל מהבמה, ומדי פעם הוא גם חוזר אל אותה במה. הוא משתמש בצורה מסיבית בוויס-אובר המחבר אותנו בצורה ישירה אל הגיבור. ולמרות כל זה, הסרט לא מרגיש תיאטרלי או מזויף. המעברים המהירים מהבמה ללוקישנים הקונקרטים לא משאירים רגע לנשום. ויותר מכך: לגאליין יש טיימינג פנטסטי. מפתיע אותי איך לא הכרתי אותו עד עכשיו. גאליין הוא פשוט שחקן קומי נפלא, עם שליטה אבסולוטית בתגובות של הגוף לטקסט ולשחקנים איתם הוא משחק.

ובהחלטה מבריקה ממש גאליין ליהק את עצמו גם לתפקיד אמא שלו. כן, גאליין לא רק כתב את המחזה שעליו מבוסס הסרט (שבעצמו מבוסס על חייו שלו), הוא לא רק עיבד את המחזה של עצמו לתסריט, הוא לא רק ביים את הסרט שמבוסס על המחזה שמבוסס על החיים שלו עצמו, והוא לא רק משחק את התפקיד הראשי בסרט שמבוסס על המחזה שמבוסס על החיים שלו. הו לא. הוא משחק בסרט תפקיד כפול. ומכיוון שהסרט עוסק בחיפוש זהות מינית, גאליין משחק גם גבר, וגם אשה (אמא שלו). ואכן, גאליין שולט אבסולוטית בתגובות שלו לשחקנים אחרים (בהרבה מקרים: לעצמו בתפקיד אמא שלו). ולליהוק החכם הזה יש גם פיי-אוף רגשי ויפה בסוף.

ובסוף מגיעה ההפתעה. הוא מוצא את זהותו המינית, אבל מתוך עצמו, לא בגלל סממן חיצוני כזה או אחר. כשתראו את הסרט תעשו לעצכם קצת חשבון נפש. מבין כל הצחוקים והכיף שהסרט הזה מביא, תחשבו קצת על האחר. על הזה שלא הולך בתלם. על הזה שהוא לא 'גבר גבר' ועל זה שזה לא אומר שהוא לא גבר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “אני עצמי ואמא שלי: זה שהוא לא 'גבר גבר' לא אומר שהוא לא גבר

  1. שאפו לגיום על סרט מדהים מצחיק חכם וייחודי
    ותודה לך על ביקורת מדהימה וחכמה. וואו

  2. אמרת ש"מחוברים לחיים" לא משהו ? מצוין, אם ככה אבדוק יותר אפילו מה כן המלצת.
    גם אני לא סבלתי ת'סרט ההוא. קיטש מארץ הקיטש.

  3. איזה סרט מעולה! תודה על המידע! עוד לא הספקתי לחקור באינטרנט ועכשיו כשגיליתי שהוא כתב קודם תסריט ואז מחזה ועוד על חייו האישיים….מרשים! מובן לי למה הרגשתי כמויות אדירות של השראה בסרט הזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s