פסטיבל קולנוע צרפתי: עד שההר יפגיש בינינו

לפעמים צריך פשוט לשחרר. לפעמים יש סרטים כאלו. אין להם שום ערך תזונתי. אין להם שום תובנה קיומית. אין להם שום חשיבות. אבל הם מהנים בטירוף.

שם הסרט המקורי הוא Eyjafjallajökull. בלתי אפשרי להגות את המילה הזו. אבל זה הסרט. קומדיה פשוטה אבל לרגעים בלתי אפשרית כמעט.

קומדיה. לא צריך יותר מזה.

קומדיה. לא צריך יותר מזה.

"עד שההר יפגיש בינינו" הוא קומדיה הבנויה על  נוסחה משומשת וידועה: זהו סרט מסע המצוות שני אנשים השונאים אחד את השני. במהלך המסע הם יעברו הרפתקאות ביחד, ו…

פחות ישנאו אחד את השני. עשרות ואפילו מאות סרטים כאלו נעשו בהיסטוריה של הקולנוע. כמה מהם אפילו זכו באוסקר (למשל: "זה קרה לילה אחד". פרנק קפרה. 1934. כן, הנוסחה הזו עד כדי כך עתיקה). אבל זה עדיין עובד. אל תוך הנוסחה המשומשת הזו יצקו התסריטאים המון אנרגיה, ובעיקר כושר המצאות מסחרר. כמות הפעמים שנפלט לי "פששש…" במהלך הסרט היא יוצאת דופן. יש בקומדיה הזו כמה וכמה סצינות שכל כך הדהימו אותי עד שכמעט שכחתי לצחוק: היתה את הסצינה עם הרכב על הכביש המהיר (ראו תמונה); מה שקורה לו באוטובוס; מה שקורה בכנסיה הניידת; מה שקורה על מסלול ההמראה; סצינת הנשר באלבניה; ועוד כמה וכמה סצינות פשוט שומטות לסתות. סצינות שפשוט חשבתי: "לא, זה לא קורה". אבל זה קורה. ובשאר הזמן יש פשוט המון, ה-מ-ו-ן בדיחות, מילוליות וגם סלפסטיק. כן, "עד שההר יפגיש בינינו" הוא פשוט סרט מ-א-ו-ד מצחיק.

ידעתי שבסרט הזה משחק דני בון. זה פחות או יותר הדבר היחיד שידעתי מראש על הסרט. בון הוא כמעט מוסד קומי בצרפת. על שמו רשומה הצלחה אחת פנומנלית, שהיתה הקומדיה הצרפתית המצליחה בכל הזמנים (עד שבא "מחוברים לחיים" ולקח לו את השיא הזה). "ברוכים הבאים לצפון", סרט שהוא כתב, ביים, וגם כיכב בו, היה פשוט סרט מאוד מצחיק (השם המקורי של ההצלחה ההיא היה "ברוכים הבאים לשטי". אחת מהחברות השותפות להפקת "עד שההר יפגיש בינינו" נקראת "שטימי הפקות". נו קידינג). וגם כאן בון שב ומוכיח שאפשר לסמוך עליו. ואלרי בונטון, השחקנית שמולו, אמנם קצת כבדה יותר, אבל הכימיה ביניהם מחשמלת, הקצב של הסרט מהיר, כמות המקומות והאירועים הנדחסים לשעה וחצי הזו אסטרונומית, או בקיצור: קומדיה עשויה היטב. לפעמים לא צריך יותר מזה.

כבר היו כמה הקרנות של הסרט הזה במסגרת הפסטיבל. נשארה עוד הקרנה אחת שלו, ב-31/03, בסינמטק בשדרות. אל תחמיצו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל קולנוע צרפתי: עד שההר יפגיש בינינו

  1. איזה יופי של ביקורת. וכמה טוב שיש מישהו שבכלל זוכר שקיים סינמטק (מצוין!) בשדרות. הערב אלך לצפות בסרט שם. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s