פסטיבל קולנוע צרפתי: קיי ד'אורסיי

איזה בלגן הסרט הזה.

אני מודה: אני לא מתמצא ביצירתו של הבמאי הותיק הזה, ברטראן טאברנייה. למעשה, ראיתי רק סרט אחד שלו בעבר. ולא אהבתי. אבל רציתי לתת לו צ'אנס נוסף. מה גם שאני דווקא מסמפט סאטירות פוליטיות. אבל מהסרט הזה יצאתי מסוחרר, ולא לטובה.

גיבורנו הוא בחור צעיר המתקבל בתחילת הסרט לעבודה במשרדו של שר החוץ של צרפת. הוא הופך להיות אחד מכותבי הנאומים של השר. וזהו. שם זה נשאר.

מכירים את הרגעים האלו בהתחלה של סרטים, שבהם מוצגים לנו גיבורי הסיפור, אבל אנחנו, שטרם מכירים אותם, עדיין תועים במבוך ולא ממש קולטים? אז זהו. שם זה נשאר. כל הסרט.

אני הלכתי לאיבוד בסרט הזה. השר (מימין) וכותב הנאומים שלו ב"קיי ד'אורסיי"

אני הלכתי לאיבוד בסרט הזה. השר (מימין) וכותב הנאומים שלו ב"קיי ד'אורסיי"

בד"כ התסריט מזמן לדמויות מכשולים שונים, דברים שקורים, ודרך ההתמודדות השונה של כל דמות עם המכשולים מלמדת אותנו על כל דמות, מאפשרת לנו להכיר את השחקנים במחזה. "קיי ד'אורסיי" הוא מבוך שלא הצלחתי למצוא את הידיים והרגליים בו. בתחילה, בקצב מהיר, מוצגות הדמויות, אבל מרוב רעש ובלגן לא הצלחתי לסדר את המחשבות. אבל אין לסרט הזה משמעת. אין לסרט הזה קו עלילתי שיחזיק את הדמויות באיזשהו דבק. הכל זז מהר, אבל בעצם עומד במקום.

לכאורה עשה הבמאי נכון. בקומדיה דברים צריכים לזוז מהר. אבל צריך להיות הגיון. ואם כולם אדיוטים כאן (בעיקר השר), אז במי אני יכול להיאחז? אין ממש התפתחות בסרט הזה. למשל: בשלבים הראשונים של הסרט מבקש הגיבור שלנו הערות על נאום שכתב לשר. אחת הדמויות משבחת את כתיבתו בשיחה פרטית, אבל אח"כ, בפורום כללי יותר, בפני השר וכל שאר הצוות, היא קוטלת אותו, מביכה את הגיבור בציבור.

או קיי, ו…

כלום. האם מערכת היחסים בין שתי הדמויות האלו תמשיך להיות כזו של הרוצה למצוא חן והערמומית שלא נכנעת, או שהוא ידע להתבגר ולנקום?

לא זה ולא זה. אין המשך למערכת היחסים הזו. אין מערכת יחסים בכלל.

"קיי ד'אורסיי" הוא פשוט רצף של גגים שלא קשורים לשום דבר. כולם עומדים במקום. אין ממש התפתחות. אין לי שום דבר להיאחז בו. אין קו עלילה מרכזי שיוביל. שימרכז את הגיבור לקראת משימה אחת עם סיפורי משנה תומכים. בלגן הסרט הזה.

ויותר מכך: נילס ארסטרופ. השחקן המעולה הזה ("נביא") הוא גם זה שזכה בפרס הסזאר בקטגוריית שחקן המשנה השנה, ובכך הביא לסרט הזה את פרס הסזאר היחיד שבו זכה. והוא אכן טוב מאוד. אבל הוא גם הבעיה שלי עם הסרט הזה. ארסטרופ משחק את מנהל הלשכה, זה שבעצם עושה את כל העבודה. כל הרעיון של הסרט, כנראה, הוא להראות איך כל הכוורות של השרים בצרפת בנויות מאנשים טפשים (כולל העומדים בראשן), והאנשים שבאמת עושים את העבודה בכלל לא זוכים לתהילה. וארסטרופ מביא לתפקיד שלו גם תובנה עמוקה של המקום שלו בתוך כל ההמולה, וגם נינוחות אלגנטית הכי צרפתית שיש. וזאת בדיוק הבעיה שלי עם הסרט. בתוך כל ההמולה הזו, הסרט הזה מתעקש לשמור על איזשהו אלגנטיות שפשוט לא מתיישבת עם העובדה שהתסריט זועק קומדיה מטורפת. שהתסריט דורש התפרעות. אז יש מוסיקה תזמורתית שכזו, ויש כותרות-ציטוטים שמפרידות בין הפרקים השונים. ויש הרגשה של סרט פרוע שמסרב להתפרע. כאילו מישהו עוצר את הסרט הזה מלהפוך לחיה המשתוללת שהוא רוצה להיות.

וכך יוצא ש"קיי ד'אורסיי" הוא אכזבה רבתי בעיניי. משהו שבא עם כוונות טובות, אבל עם טעויות בשיקול דעת בעשייה.

הקרנות נוספות של "קיי ד'אורסיי", למי שרוצה:

הערב, בסינמטק ירושלים

וב-05/04, בסינמטק חולון

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s