פסטיבל קולנוע רומני: אני מכשפה קומוניסטית זקנה

והפסטיבל הרומני עדיין ממשיך. היה גם סרט אחד אתמול שרציתי לראות, אבל הייתי מאוד עייף, אז דילגתי עליו. והיום הגעתי כבר יותר רענן ל"אני מכשפה קומוניסטית זקנה". סרט קטן וזניח, אבל גם חביב ונעים ברובו.

הרומנים ממשיכים להתחשבן, בדרכם, עם העבר הקומוניסטי. בסרט הזה יש סוג של נוסטלגיה לימים ההם, אבל גם ראיה מפוכחת. כן, כולם יודעים שניקולאי צ'אושסקו היה רודן חסר רחמים, אבל, כמו שאומרת גיבורת הסרט באחת הסצינות, לחיים הרגילים של האנשים הפשוטים זה לא ממש חלחל. היו חיים עניים, לא קלים, ועם זאת, היתה אחווה. אנשים התרועעו אחד עם השני, חלקו צרותיהם עם אחרים, התנחמו אחד עם השני. והקפיטליזם? לא יותר טוב. גם כאן וגם שם המצב הכלכלי לא מזהיר. בהבדל אחד: האנשים הקפיטליסטים הם אדם לאדם זאב. אין אחווה. אז מה יותר טוב?

המסקנה העצובה הזו מתווכת לקהל בסרט מינורי למדי. בבחירה חכמה לטעמי של הבמאי הוא נמנע מדרמות גדולות. מסצינות קורעות לב. מהיסטריה. הכל כאן על מי מנוחות. לעיתים אפילו משעשע למדי. "אני מכשפה קומוניסטית זקנה" הוא סרט מאוד נעים וחביב. סרט שגם ברגעיו היותר עצובים נמנע מלשקוע במרה שחורה. בכך הוא מדגים הלכה למעשה שהחיים בשני הצדדים של שיטות השלטון האלו הם קשים, אבל הרוח האנושית תנצח (לפחות בקומוניזם).

אשה שפעם עבדה במפעל ועכשיו נמצאת בגמלאות – היא ובעלה חיים מהיד אל הפה. ביתם התחתנה עם אמריקאי והם באים לביקור. במהלך הביקור מתברר שגם האמריקאים במצב כלכלי רעוע. ולצעירה יש ילד בבטן. מה עושים? מנסים להקים את המפעל הקומוניסטי חזרה כדי לעזור לילדה הקפיטליסטית לעמוד על הרגליים. "אני מכשפה קומוניסטית זקנה" הוא סרט עם יסודות קומיים קלאסיים (מי אמר "מלכה ליום אחד"? ) המבוצע לעילא ע"י צוות שחקנים נהדר. במיוחד יש לציין את לומיניצה גיאורגיו.

לומיניצה גיאורגיו ב"אני מכשפה קומוניסטית זקנה"

לומיניצה גיאורגיו ב"אני מכשפה קומוניסטית זקנה"

גיאורגיו היא גם הסיבה העיקרית שרציתי לראות את הסרט של אתמול (אבל הייתי מאוד עייף. קורה). גיאורגיו זכתה זה לא מכבר בפרס גופו של האקדמיה הרומנית על תפקידה הראשי ב"בן יחיד", שאני מקווה שסוף סוף יגיע למסכים שלנו בסוף החודש הבא (באתר של "לב" יש, סוף סוף, פוסטר בעברית לסרט הזה. אולי זה אומר משהו). הדיבור על משחקה ב"בן יחיד" קובע שהיא גדולה מהחיים שם. כאן, ב"אני מכשפה קומוניסטית זקנה", זו דווקא המינוריות שלה שהרשימה אותי כל כך. הפשטות השקטה והכל כך יומיומית. בקלות יכולתי להאמין לדמות הזו. אני חושב שהכל נמצא בהליכה שלה. ההליכה הקצת צולעת, כי, ובכן, היא לא כל כך צעירה כבר. והיא עברה הרבה, כולל כמעט לחיצת יד עם השליט צ'אושסקו בכבודו ובעצמו (הפלאשבקים המשולבים בסרט עוצרים כל פעם את השטף הסיפורי, מפריעים, אבל זה זניח) , וגיאורגיו מתמסרת כאן לחלוטין לאווירה השקטה, הלא מתלהמת של הבימוי, והיא יוצרת דמות נוגעת ללב דווקא בגלל שהיא אדם קטן שנלחם את מלחמותיו בשקט, מבלי להקים מהומות, ממש כפי שאדם היה צריך לעשות תחת עינו פקוחה של האח הקומוניסטי הגדול. שחקנית נבונה מאוד, לומיניצה גיאורגיו, ואני כבר מאוד מצפה לראות אותה בתפקיד שונה מאוד, כנראה, ב"בן יחיד".

בינתיים אפשר עדיין לתפוס את "אני מכשפה קומוניסטית זקנה"

ב-10/04 בסינמטק חולון

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s