התעלות: ההיבריס

כן, גם אני ראיתי את "התחלה" (Inception). נכון, זה לא החומר שאני אמון עליו בד"כ. אבל זה עניין אותי. כריסטופר נולאן, הבמאי של Inception, כשהוא לא עושה סרטי גיבורי על, הוא מתעניין בסרטים החוקרים את התודעה האנושית. "ממנטו" היה סרט על אדם שהזכרון שלו נמחק כל 15 דקות. "יוקרה" היה סרט על קוסמים, על אחיזת עיניים, על יצירת התעלול המושלם, על משחק בתודעה, ועל הקנאה הנובעת מכך. אפילו הסרט הכי פחות טוב שלו, "אינסומניה", היה סרט על אדם שלא יכול לישון, שהתודעה שלו מושפעת בגלל עייפות. ו- Inception היה כולו סרט שהתרחש בזמן שינה. אז כן, עניין אותי מה כריסטופר נולאן עושה. וכן, היו רגעים ש Inception היה יותר מדי בשבילי. לא ברגעי פיתול התודעה, אלא דווקא בקטעי האקשן. לא הבנתי את הקטע במעלית. ובחלק השני של הסרט, קטעי האקשן בשלג קצת גדשו את הסאה בשבילי. זה היה רועש מדי. ועדיין, כן, זה היה סרט מעניין. ואפילו ראיתי את אחד מסרטי "באטמן" שלו. "האביר האפל". השני בסדרה. זה שהית' לדג'ר קיבל עליו אוסקר. זה תודות לאורון שמיר, ההוא מ"סריטה", שממש לחץ עלי. "אני יודע שזה לא כוס התה שלך, אבל את זה אתה חייב לראות", הוא אמר לי. אז כן, לטעמי "האביר האפל" היה סרט טוב. ולדג'ר קיבל אוסקר מוצדק מאין כמותו. אבל זה לא היה סרט בשבילי. לא הבנתי שם הרבה דברים. ועדיין, כריסטופר נולאן הוא במאי שמעניין אותי (בסוף השנה יש לו סרט חדש ומעניין. נראה מה יקרה עם זה).

אז הנה מגיע סרט של הצלם שצילם את כל הסרטים האלו. הפעם הראשונה שוואלי פפיסטר קופץ אל מאחורי המצלמה, ומנסה את כוחו בבימוי. וגם הוא עושה סרט המתעניין בתודעה. אבל כמו הגיבור שלו בסרט, כך גם פפיסטר עצמו כנראה חטא בחטא ההיבריס. אחרי צפייה ב"התעלות" אני צריך להודות בעצב: את מה שכריסטופר נולאן כבר שכח, פפיסטר עדיין לא למד.

אז כן, כצפוי מסרט שמבוים על ידי צלם, הויזואליה מקבלת טיפול מוקפד ומרשים. ואפילו התסריט מעניין למדי. יש בו שאלות מעניינות על הטבע האנושי, על הצורך שלנו בשליטה, על ההיבריס הכמעט בלתי נמנע שלנו כשאנחנו משיגים מה שאנחנו רוצים, אבל תמיד רוצים עוד, לא מסתפקים במה שיש. ומבחינה דרמטית, לתסריט הזה יש מנגנון לא שגרתי המלהטט בצורה מרתקת בין הגיבורים (במשך רוב הסרט לא ממש ברור מי הטוב ומי הרע).

אבל זה לא מחזיק. וזה קורה בגלל מכניקת הבימוי הרופסת של פפיסטר.

יפה לעין, אנמי, ואפילו משעמם. "התעלות"

יפה לעין, אנמי, ואפילו משעמם. "התעלות"

נתחיל מקטנות: בהתחלת הסרט מתרחשת התקפת טרור. וכולם, אבל כולם, Cool. ממש בסדר. רגועים. כל יום הרי מתרחשת התקפת טרור. לא צריך להיכנס לפאניקה (למי שלא מבין, אני אירוני. בטח שצריך). איך אני, בתור צופה, צריך להתייחס ברצינות לאנשים שמחליקים כך, בלי התייחסות מיוחדת, התקפת טרור מתואמת והרסנית שכזו?

אוקיי. עברנו את זה. אח"כ מגיעה השימוש של פפיסטר במוסיקה. כמעט כל הסרט מונח על שטיח של מוסיקה שקטה, כמעט רומנטית. וזה סרט שאמור להרעיד את האדרנלין. אולי זאת היתה המוסיקה שגרמה לי פשוט להשתעמם בחלק לא קטן מהסרט. אה, ויש גם את השחקנים. חוץ מרבקה הול, שבאמת משתדלת, כל שאר השחקנים פשוט אנמים. אני לא מרגיש סכנה לגביהם, או חושש לגורלם. כי הם לא חוששים לעצמם, אז למה שאני אכנס למתח? הכל כל כך חסר דופק בסרט הזה. וגם כשיש כבר רגע של עצב גדול (באדיבותה של רבקה הול, שנפלה כאן לבור עמוק שלא באשמתה), פפיסטר פשוט קובר את הרגע הזה, לא מדגיש אותו בבימוי שלו, מעלים אותו, ועובר הלאה. אין שום חוש קצב דרמטי בסרט הזה. לא לאקשן, ולא לדרמה. שום דבר לא עובד בסרט הזה.

אז כן, יש כאן כמה דברים מרשימים מאוד, והאפקטים בסרט הזה יפים מאוד לעין. אבל זה לא עובד. זה לא חודר. זה אפילו די מעייף (איזה מזל שהסרט הזה לא ארוך מדי). חבל. היה יכול להיות סרט מעניין.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s