המחברת הגדולה: משחקים מרושעים

הנה הוא מגיע. במשך כמעט שנה אני שומע על הסרט הזה. מאז שהוא זכה בפרס הגדול בפסטיבל הקולנוע של קארלובי-וארי בקיץ שעבר. אח"כ הוא הפך לנציג ההונגרי לאוסקרים, והוקרן בפסטיבל חיפה, שם שמעתי במסדרונות לחישות מאוד חיוביות לגביו. ואחרי הרבה דחיות הנה הוא מגיע למסכים שלנו. ואחרי שראיתי, אני חושב שנשאר לי לומר: זה הכל?!

לא, לא נפלתי. למעשה, די התאכזבתי. ואולי צריך להתחיל מהצלם של הסרט. "המחברת הגדולה" הוא אמנם סרט עם לב הונגרי, אבל בהיותו קו-פרודוקציה הונגרית-גרמנית-אוסטרית (וגם צרפתית), גויסו להפקה הזו גם אנשים לא הונגרים. והראשון במעלה הוא כריסטיאן ברגר, שצילם למיכאל האנקה כמה מסרטיו (ועל אחד מהם, "סרט לבן", הוא אף היה מועמד לאוסקר). ובכן, מבלי שקראתי את הספר עליו מבוסס הסרט, נדמה לי ש"המחברת הגדולה" הוא כמו תשובה לסרטיו של המאסטר האוסטרי: אם בסרטיו של האנקה אנו יושבים ותוהים למה האנשים האלו (או הילדים האלו, ב"סרט לבן") עושים את המעשים הנוראים האלו, בא "המחברת הגדולה" ונותן תשובה: כי העולם קשה. החיים קשים. וכדי לשרוד, חובה להתקשות, להתקשח, להפוך חסר רגש, חסר רחמים. אחרת תינגף בפני קשיי החיים, ותמות כמו זבוב. בקלות. פוף, אתה מת. או שתפסיק לבכות, תפסיק להתרגש, תפסיק לפנות ללב. רק ככה תשרוד. אז כששני האנשים הלבושים לבן ב"משחקי שעשוע" מתעללים במשפחה הזו, זה בעצם אקט השרדותי. כנ"ל לגבי הילדים ב"סרט לבן", שיגדלו להיות הנאצים שיסחררו את כל העולם בשנות ה-30.

פרמיס מעניין יש ל"מחברת הגדולה". חבל שהוא מוגש לי בעטיפה של סרט מבולבל, מנוכר, וחוזר על עצמו.

אני עצמי וסבתא שלי. "המחברת הגדולה"

אני עצמי וסבתא שלי. "המחברת הגדולה"

לקראת סוף להמשיך לקרוא