דוקאביב 2014: הליידי בדירה 6

בשבועות האחרונים המעטתי לכתוב כאן בבלוג כי זו עונת הביניים. סרטי האוסקרים עלו וירדו. פסטיבל קולנוע צרפתי ורומני היו והלכו. ובינתיים היה שבת – חג- שבת- יום זכרון- חג- שבת וכיוב'. והסרטים שמגיעים למסכים המסחריים מותאמים לכך: או סרטי ילדים מדובבים, או סרטי אקשן חסרי מוח. מעט מאוד סרטים שמדגדגים לי את בלוטות הציפייה. והנה היום מתחיל  להיות מעניין. היום מתחיל הדוקאביב. פסטיבל הסרטים הדוקומנטרי השנתי שרק הולך ומשתבח עם השנים. ואיפה אני? נוסע לחופשה. בפריס, צרפת. הסרטים המעניינים סוף-סוף מגיעים לתל אביב, ואני בורח מכאן. שלא לדבר על זה שאחד הסרטים הכי מסקרנים של השנה מגיע סוף סוף לקולנוע "לב". ארבע שעות של נימפומניות. ואני רק מקווה שכשאני אחזור מפריס היא עוד תהיה כאן כדי שאני אוכל לראות אותה. אני נוסע לשבוע ימים בלא נודע (ואחרי הדוקאביב מתחילות הקרנות האקדמיה הישראלית לקולנוע. אני מניח שגם שתיים-שלוש הקרנות מזה אני אפסיד). אבל זה יקרה בעוד כמה ימים. כמה ימים בדוקאביב עדיין יש לי כדי לקושש כמה הקרנות. וסרט אחד כבר הספקתי לראות בהקרנות מוקדמות. סרט קצר שאך זה זכה באוסקר בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הקצר. הרבה תגובות חמות הסרט הזה מקבל. אני, אפעס, פחות התלהבתי. אז הנה פוסט קצר על סרט דוקומנטרי קצר.

———————————————–

 הסרט הזה זכה באוסקר. הסרט על ניצולת השואה המבוגרת ביותר שחיה (כלומר, היא חיה עד שהיא נפטרה. שבוע לפני האוסקרים). אשה מיוחדת במינה, אופטימית ושמחה למרות כל מה שעבר עליה. אז אחרי צפיה בסרט הזה אני רוצה להוסיף את שני הסנט שלי: האישה אכן מיוחדת במינה. הסרט – פחות.

ניצולת שואה מאושרת. גיבורת הסרט "הליידי בדירה 6"

ניצולת שואה מאושרת. גיבורת הסרט "הליידי בדירה 6"

לזכותו של הסרט הזה יאמר ש להמשיך לקרוא