דוקאביב 2014: הליידי בדירה 6

בשבועות האחרונים המעטתי לכתוב כאן בבלוג כי זו עונת הביניים. סרטי האוסקרים עלו וירדו. פסטיבל קולנוע צרפתי ורומני היו והלכו. ובינתיים היה שבת – חג- שבת- יום זכרון- חג- שבת וכיוב'. והסרטים שמגיעים למסכים המסחריים מותאמים לכך: או סרטי ילדים מדובבים, או סרטי אקשן חסרי מוח. מעט מאוד סרטים שמדגדגים לי את בלוטות הציפייה. והנה היום מתחיל  להיות מעניין. היום מתחיל הדוקאביב. פסטיבל הסרטים הדוקומנטרי השנתי שרק הולך ומשתבח עם השנים. ואיפה אני? נוסע לחופשה. בפריס, צרפת. הסרטים המעניינים סוף-סוף מגיעים לתל אביב, ואני בורח מכאן. שלא לדבר על זה שאחד הסרטים הכי מסקרנים של השנה מגיע סוף סוף לקולנוע "לב". ארבע שעות של נימפומניות. ואני רק מקווה שכשאני אחזור מפריס היא עוד תהיה כאן כדי שאני אוכל לראות אותה. אני נוסע לשבוע ימים בלא נודע (ואחרי הדוקאביב מתחילות הקרנות האקדמיה הישראלית לקולנוע. אני מניח שגם שתיים-שלוש הקרנות מזה אני אפסיד). אבל זה יקרה בעוד כמה ימים. כמה ימים בדוקאביב עדיין יש לי כדי לקושש כמה הקרנות. וסרט אחד כבר הספקתי לראות בהקרנות מוקדמות. סרט קצר שאך זה זכה באוסקר בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הקצר. הרבה תגובות חמות הסרט הזה מקבל. אני, אפעס, פחות התלהבתי. אז הנה פוסט קצר על סרט דוקומנטרי קצר.

———————————————–

 הסרט הזה זכה באוסקר. הסרט על ניצולת השואה המבוגרת ביותר שחיה (כלומר, היא חיה עד שהיא נפטרה. שבוע לפני האוסקרים). אשה מיוחדת במינה, אופטימית ושמחה למרות כל מה שעבר עליה. אז אחרי צפיה בסרט הזה אני רוצה להוסיף את שני הסנט שלי: האישה אכן מיוחדת במינה. הסרט – פחות.

ניצולת שואה מאושרת. גיבורת הסרט "הליידי בדירה 6"

ניצולת שואה מאושרת. גיבורת הסרט "הליידי בדירה 6"

לזכותו של הסרט הזה יאמר שהוא לא ארוך. רק 40 דקות. כך שהוא לא מספיק אפילו לשעמם. אבל הבחירה של הבמאי, כנראה במודע, היתה לפרוס את הסרט שלו לרוחב, ולא להתכופף אל מוסכמות של סיפור, וציר זמן של עלילה, וחלוקה לסצינות. ועלי זה לא עובד. להיפך. הסרט אמנם מתחיל באזכורים של תחנות בחייה של אליס זומר, גיבורת הסרט, אבל כשהסרט מגיע אל השואה, שם הוא גם נעצר. שם הסרט מתחיל לחזור על עצמו. אליס זומר (ושתי חברותיה המתראיינות בסרט) חוזרות ואומרות שוב ושוב ושוב (ועוד כמה שובים): המוסיקה הצילה את חיינו; מוסיקה היא יותר מסתם בידור רגעי. מוסיקה היא תמצית החיים. מוסיקה ומוסיקה ומוסיקה. הכל טוב ויפה, אבל כשאין מעשים המגבים את הדיבורים אני מתחיל קצת להתעייף. יש אי פה ואי שם סיפורים קצרצרים, אנקדוטות, מצחיקות יותר או פחות, מרגשות יותר או פחות, אבל רוב הסרט הוא סוג של חזרה רפיטטיבית על מנטרות שבהיעדר המחשות נותרות קצת באויר.

אז כן, הגיבורה הראשית של הסרט מלבבת. והבמאי מצלם אותה בקלוז-אפים מרשימים (לראות את הסרט הזה על מסך קולנוע ולא בטלויזיה תורם לחוויה). האישה המיוחדת הזו בהירה, שמחה, חדה, ומרתקת גם בגיל 109. אבל הסרט עליה קצת מדשדש. ומצד שני, הוא סרט יחסית קצרצר. לא הספקתי להתעצבן על ההזדמנות המוחמצת, וכבר הוא נגמר. אשה מעניינת, סרט פחות.

"הליידי בדירה 6" יוקרן בפסטיבל ב-09/05, וכן גם ב-12 וב-17.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s