נימפומנית: אני, לארס פון טרייר, הבמאי הכי גדול בעולם

לארס פון טרייר הוא הבמאי הכי גדול בעולם. זה לא (רק) אני אומר. לארס פון טרייר אמר את זה על עצמו, ספק ברצינות, ספק בצחוק, במסיבת העיתונאים בפסטיבל קאן לפני כמה שנים (לאחר ההקרנה של "אנטיכרייסט").

אה, מסיבת העיתונאים. אחרי הקרנת "מלנכוליה" בפסטיבל קאן הסתבך פון טרייר באמירה ספק אנטישמית האומרת משהו כמו:" אני מבין את היטלר". באחת הסצינות ב"נימפומנית" אומרת דמותו של זליגמן (סטלן סקארסגארד, מהקבועים של פון טרייר): "אני יהודי. אני אנטי ציוני. אבל זה לא אומר שאני אנטישמי". מכיוון שהאמירה הזו תלושה מכל קונטקסט בסיפור, ומכיוון שהיא מגיעה בשלב די מוקדם ביצירה המאוד ארוכה הזו (ארבע שעות בשני חלקים של שעתיים כל אחד), היה לי קל לקרוא את "נימפומנית" כסרט שהוא תשובה של פון טרייר לכל מקטרגיו. והתשובה הזו מגיעה בסצינה האחרונה ממש. שם, במונולוג של זליגמן, הוא מסביר שהוא לא חושב שנשים הן רעות מעצם קיומן (והרי הרבה טוענים כלפי פון טרייר שהוא שונא נשים ומתעלל בהן). להיפך. ואז מגיע אפילוג קצרצר. הסצינה האחרונה של הסרט היא כמו בדיחה מרושעת של פון טרייר על חשבון עצמו. כי כזה הוא פון טרייר. לא דופק חשבון לאף אחד. כולל לעצמו.

לכו תזדיינוו. לארס פון טרייר.

לכו תזדיינו. לארס פון טרייר.

אבל אני מקדים את המאוחר. כן, אני מאוד אוהב את פון טרייר. אני חושב שהוא הטוב בבמאי העולם כיום, או לפחות אחד מהכי טובים שיש. אבל אני צריך להזהיר: אם אתם לא מכירים את הבמאי הזה, ורוצים להתוודע ליצירתו, לנסות להבין למה אני (ועוד הרבה אחרים) חושבים שהוא כזה במאי גדול, לא הייתי ממליץ להתחיל דווקא עם "נימפומנית". עד כמה שאני מבין, אל "נימפומנית" צריך לבוא עם ידע מוקדם. עם היכרות עם גוף יצירתו של הבמאי הפסיכי הזה. שהרי, לדוגמא, יש רגע ב"נימפומנית" שבו הבעל מודה בכך שהוא לא יכול לספק את אשתו, ושולח אותה לשכב עם גברים אחרים. הצופה המודע שכבר מכיר את גוף עבודותיו של פון טרייר ישר ייזכר ב"לשבור את הגלים". מעט אחר כך עוזבת האישה תינוק בעריסה כדי ללכת לסשן של מין פרוע. בהיעדר השגחה התינוק מטפס מתוך העריסה והולך אל אדן החלון ו…לא מה שאתם חושבים. הסצינה הזו היא העתק של סצינת הפתיחה של "אנטיכרייסט", אבל מי שכבר עשה את הרפרנס בראש שלו, כמוני, יקבל הפתעה. האם הסצינה ב"אנטיכרייסט" וב"נימפומנית" אכן זהות? לארס פון טרייר הולך כל הזמן ללא צפוי. "נימפומנית" (בעיקר בחלקו הראשון, אבל גם בשני) הוא מגרש המשחקים של במאי מטורף. אין ספור תחבולות צורניות מלוות את הסיפור הזה. מספרים ומילים נכתבים על המסך, לרגעים המסך מחולק לכמה חלקים, בכל חלק מוקרן משהו אחר, בגוף הסרט ממש נאמרות מילים המערערות על עצם אמינותו של הסיפור, חלק (קטן) מהסרט מצולם בשחור לבן, ועוד כהנה וכהנה המצאות, ויזואליות ואחרות, שדרכן ממחיש פון טרייר לעולם שהוא אכן הבמאי הגדול בעולם, אף על פי כן ולמרות הכל.

אה, כן. המין הבוטה. כן, יש את זה בסרט, והרבה. בד"כ אני נגד שילוב פורנוגרפיה בסרטי קולנוע. וכן, חלק לא קטן ממה שקורה ב"נימפומנית" הוא פורנוגרפיה. אבל לכל כלל יש יוצאים מהכלל. ולארס פון טרייר מקבל ממני 'פס' על "נימפומנית". באחד הרגעים בסרט מבצעת גיבורת הסרט מין אורלי בצורה מאוד מפורשת באחד מאין ספור הגברים העוברים בסך כאן (הגבר הספציפי הזה מגולם ע"י ז'אן מארק בר, עוד אחד מהקבועים של פון טרייר. הוא כיכב בתפקיד הראשי עוד ב"רכבות לילה" ב-1991). ובאופן פלאי מדובר בסצינת שיא דרמטית. כן, כמו שרק אלמודובר יכול לביים סצינת אונס מצחיקה (ב"קיקה"), רק לארס פון טרייר יכול לביים סרט עם הרבה סצינות פורנוגרפיות, ועדיין להיות סרט דרמה משובח.

יש גם רגעים בלי סקס בסרט הזה. מתוך "נימפומנית"

יש גם רגעים בלי סקס בסרט הזה. מתוך "נימפומנית"

אבל אני צריך גם להודות ש"נימפומנית", עד כמה שהוא מרשים, הוא לא שיא היצירה של פון טרייר מבחינתי. בעיקרון יש לסרט סיפור מסגרת, בו אשה וגבר יושבים בחדר ומדברים. ויש את הסיפור המרכזי, בו אנו רואים את מה שהגברת מספרת, את עיקר הסיפור. סטייסי מרטין, השחקנית הצעירה המשחקת את גיבורת הסרט בשנותיה הצעירות יותר, לא נראית לי כאחת שתצליח לפתח קריירת משחק משמעותית. היא לא מספיק טובה, לא מספיק ייחודית, לא מספיק מחזיקה מסך מבחינה דרמטית כדי להחזיק את העניין בסרט. רק כשהיא מוחלפת בשרלוט גינסבורג בחלק השני של הסרט, המספר על שנותיה הבוגרות יותר של הגיבורה, רק אז מתחיל הסיפור כשלעצמו לקבל בשר ועוצמה דרמטית. מה גם שכל הסצינות שבין הגבר והאישה בחדר (סיפור המסגרת) הן שקטות לחלוטין. מלבד הדיבור החרישי אין בהן שום רעשי רקע. בהחלטה תמוהה לטעמי, פון טרייר לא ביצע מיקס סאונד לסצינות האלו. הן מרגישות לי קצת מלאכותיות, לא מספיק סוחפות אותי דרמטית.

אבל זה לא באמת משנה. כי הסרט הזה הוא לא באמת על קורות חייה של נימפומנית. הסרט הזה הוא על במאי שרוצה לסנגר על עצמו. לכאורה אין בסרט הזה סאבטקסט בכלל. ברגעים רבים מאוד בסרט אומר המספר משהו כמו: "אה…את משכת אלייך גברים כמו שדייג מושך אליו דגים", ופון טרייר עובר להראות לנו את עבודת הדייגים. ברגע אחר יש דימוי של מטפס הרים. ואכן אנו רואים מטפס הרים. אין דימוי כאן שלא זוכה להגשמה ויזאולית. לכאורה הכל גלוי כאן, ללא כוונות סמויות. למעשה, כל מהלך בסיפור הזה, כל בחירה סגנונית, כל בחירה בימויית, כל היצירה הזו שקוראים לה "נימפומנית" באה בעצם לספר על במאי שרוצה לדבר על עצמו. הסיפור על הנימפומנית פחות חשוב.

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s