פרסי אופיר 2014: התחלה

היום זה מתחיל. 37 ישראלים חדשים מעמידים את עצמם לשיפוט האקדמיה הישראלית לקולנוע. כמה מאות חברי אקדמיה יקבעו בשביל עם ישראל כולו מה הסרט הכי טוב. ועם ישראל ראה רק סרט אחד מתוך ה-37. או בעצם: כמה מאות חברי אקדמיה יקבעו איזה סרט לשלוח לאוסקר. וזאת אחרי שבשנה שעברה האקדמיה האמריקאית בחרה רשימה כל כך איזוטרית של סרטים, והתעלמה מכמה וכמה ועוד כמה סרטים מהבולטים ביותר בשטח הקולנוע העולמי, עד שמלאכת הקליעה לקו מחשבתה של האקדמיה האמריקאית הפכה לכמעט בלתי אפשרית, ולכן אולי זה לא באמת חשוב. אבל זה לא משנה לאקדמיה הישראלית. הזוכה בפרס האופיר הוא אוטומטית הנציג הישראלי לאוסקר, מה שהופך שיקול מאוד מרכזי בהצבעה. אבל מכיוון שכמעט אף אחד מהסרטים לא הופץ מסחרית, מדובר במלחמה שמערבת כמה מאות אנשים, ולא את עם ישראל.

ועכשיו, אחרי שגמרתי להתעצבן את העצבים הרגילים, אני מפנה מבט קדימה, כי, בכל זאת, קולנוע ישראלי מעניין אותי. והשנה מסתמנת כשנה מעניינת במיוחד. שנה שאין בה פייבוריט אחד בולט באמת. אם בשנים קודמות נכנסתי לעונת האופירים עם פייבוריט אחד או שניים לזכייה, ואז הגיע מאחור אחד שהפתיע וזכה, השנה חלק גדול מהסרטים מגיע על קרקע שווה פחות או יותר. ראשית, אני צריך לומר, שמתוך 37 הסרטים ראיתי כבר 4 (ואיזה מזל שכך. אני כרגע בחופשה בפריס, ואני אחמיץ את שתי ההקרנות הראשונות. שתיהן של סרטים שכבר ראיתי):

"אחרי הים" שעמם אותי עד מאוד

את "לוויה בצהרים" מאוד אהבתי

"אנשים כתומים" הוא סרט חביב בעיניי, אבל זניח

וגם את "רשימות קצמן" מאוד אהבתי (פוסט עליו יגיע מתישהו בעתיד).

אבל גם עם ארבעת אלו, קשה לי לומר מה מעמדם ברשימת המועמדויות (למעט, אולי, הילה וידור, שנראית לי די סגורה למועמדות לפרס המשחק. היא מצוינת ב"לוויה בצהרים").

להמשיך לקרוא