פרסי אופיר 2014: התחלה

היום זה מתחיל. 37 ישראלים חדשים מעמידים את עצמם לשיפוט האקדמיה הישראלית לקולנוע. כמה מאות חברי אקדמיה יקבעו בשביל עם ישראל כולו מה הסרט הכי טוב. ועם ישראל ראה רק סרט אחד מתוך ה-37. או בעצם: כמה מאות חברי אקדמיה יקבעו איזה סרט לשלוח לאוסקר. וזאת אחרי שבשנה שעברה האקדמיה האמריקאית בחרה רשימה כל כך איזוטרית של סרטים, והתעלמה מכמה וכמה ועוד כמה סרטים מהבולטים ביותר בשטח הקולנוע העולמי, עד שמלאכת הקליעה לקו מחשבתה של האקדמיה האמריקאית הפכה לכמעט בלתי אפשרית, ולכן אולי זה לא באמת חשוב. אבל זה לא משנה לאקדמיה הישראלית. הזוכה בפרס האופיר הוא אוטומטית הנציג הישראלי לאוסקר, מה שהופך שיקול מאוד מרכזי בהצבעה. אבל מכיוון שכמעט אף אחד מהסרטים לא הופץ מסחרית, מדובר במלחמה שמערבת כמה מאות אנשים, ולא את עם ישראל.

ועכשיו, אחרי שגמרתי להתעצבן את העצבים הרגילים, אני מפנה מבט קדימה, כי, בכל זאת, קולנוע ישראלי מעניין אותי. והשנה מסתמנת כשנה מעניינת במיוחד. שנה שאין בה פייבוריט אחד בולט באמת. אם בשנים קודמות נכנסתי לעונת האופירים עם פייבוריט אחד או שניים לזכייה, ואז הגיע מאחור אחד שהפתיע וזכה, השנה חלק גדול מהסרטים מגיע על קרקע שווה פחות או יותר. ראשית, אני צריך לומר, שמתוך 37 הסרטים ראיתי כבר 4 (ואיזה מזל שכך. אני כרגע בחופשה בפריס, ואני אחמיץ את שתי ההקרנות הראשונות. שתיהן של סרטים שכבר ראיתי):

"אחרי הים" שעמם אותי עד מאוד

את "לוויה בצהרים" מאוד אהבתי

"אנשים כתומים" הוא סרט חביב בעיניי, אבל זניח

וגם את "רשימות קצמן" מאוד אהבתי (פוסט עליו יגיע מתישהו בעתיד).

אבל גם עם ארבעת אלו, קשה לי לומר מה מעמדם ברשימת המועמדויות (למעט, אולי, הילה וידור, שנראית לי די סגורה למועמדות לפרס המשחק. היא מצוינת ב"לוויה בצהרים").

אז נכון, 6 סרטים מתבלטים כרגע מעל השאר, מכיוון שהם הראשונים שמוקרנים בימים אלו בפםסטיבלים בחו"ל:

"אפס ביחסי אנוש" של טליה לביא, שעושה רושם שהטריילר המאוד מוצלח שלו הופך ויראלי ויש עליו דיבור ברשת (אמור לצאת מסחרית בסוף יוני. אחד מהבודדים שהקהל הרחב יכיר בעת ההצבעה). מאוד אהבתי את סרטה הקצר של לביא, אבל הטריילר מוכר את "אפס ביחסי אנוש" כקומדיה מהסוג הקלאסי. אני בטוח שיש שם כמה פאנצ'ים מוצלחים, אבל אני לא בטוח שיהיה ניתן להגדיר את הסרט הזה כקומדיה. הסרט הקצר ידע לאזן קומדיה ודרמה בצורה מוצלחת. הפיצ'ר יקום וייפול בדיוק על זה (ויהיה מעניין לראות האם הוא יצליח לעשות קליק עם הקהל הרחב).

"הרחק מהיעדרו" של קרן ידעיה (סרט גילוי עריות) – אני די שפוט של ידעיה. את שני סרטיה הקודמים הערצתי, אבל הדעה  הרווחת הסכימה עם הטעם שלי רק בקשר לראשון. קבלת הפנים לסרטה השני ("כלת הים") היתה פחות נלהבת ממה שאני חשבתי שמגיע לה. ומכיון שהנושא של הסרט השלישי שלה 'שמח', זו חידה איך הוא יתקבל אצל חברי האקדמיה, או בכלל.

"הגננת" – סרטו החדש של נדב לפיד, הבמאי של "השוטר". הסרט הקודם של לפיד היה מקרה קיצון של קיטוב בין הביקורת לקהל. הביקורת מאוד אהבה. הקהל (וגם אני) מאוד שנא. מה יקרה עם סרטו החדש? שאלה טובה. האם זה יהיה המשך סגנוני של סרטו הקודם והבעייתי (מבחינתי), ואז, שוב, יחזור הקיטוב, או שיש כאן משהו חדש, התפתחות (ולראיה: לא את כל סרטיו של עמוס גיתאי אני שונא).

"בורג" – שירה גפן חוזרת למרכז הבמה, הפעם בלי בן זוגה, אתגר קרת. הטריילר ששוחרר לרשת לפני כמה ימים יצר ציפיה למשהו קצבי. אבל "מדוזות" היה חלומי ויפה, אחר מאוד. גם כאן זו חידה בעיניי כיצד יראה סרטה השני של גפן, ויותר מכך, האם יווצר 'קליק' בין הסרט לאקדמיה (ואח"כ גם לקהל)

"גט" – החלק השלישי בטרילוגיה של האח והאחות לבית אלקבץ. את החלק הראשון ("ולקחת לך אשה") אהבתי עם הסתייגויות. את החלק השני ("שבעה") אהבתי, כמו כל עם ישראל, בלי הסתייגויות (והוא גם זכה בפרס אופיר על צילום). באיזה מקום ימצא אותי החלק השלישי בטרילוגיה? "ולקחת לך אשה" שאף לצמצום. "שבעה" היה רחב מאוד. והאם אלקבץ תדע לא להתפרק רגשית, או לא להגזים (ב"מבול", למשל, היא היתה מצוינת מהבחינה הזו. גם ב"ביקור התזמורת". ב"ולקחת לך אשה" היו רגעים קצת מביכים, לצד רגעים מרגשים אחרים).

"את לי לילה" – הסרט הזה הוא סרט הביכורים של אסף קורמן, אבל קורמן עצמו לא חדש בשטח. קורמן הוא דמות מוערכת מאוד באקדמיה הישראלית, והוא כבר ישב בחדר העריכה של כמה סרטים בולטים בשנים האחרונות ("הנותנת", "כלת הים" של קרן ידעיה שהזכרתי קודם). קורמן מגיע להקרנות האקדמיה לא מעמדת אפס, מה גם שהוא מוקרן בימים אלו בפסטיבל קאן, ויש לו גם את דנה איבגי בתפקיד ראשי (מלחשים שהיא מצוינת בסרט הזה. לא ברור לי אם זה כי אנשים ראו גרסאות עריכה מוקדמות של הסרט, או כי זאת דנה איבגי. היא תמיד מצוינת). ויש לומר גם שלצד דנה איבגי משחקת בת זוגו של קורמן, לירון בן שלוש. השחקנית הזו הרשימה אותי מאוד לפני כמה שנים בסרט זניח שנקרא "מאיה" של מיכל בת אדם. היא גם היתה מועמדת לאופיר על משחקה בסרט ההוא. כך שאני בטוח בהצגות המשחק המצוינות בסרט הזה. עם זאת, תקציר הסרט מבטיח סיפור קשה לעיכול, אולי אפילו משתווה לסרטה של ידעיה מהבחינה הזו, כך שלא בטוח איך הסרט הזה יתקבל באקדמיה, ובקהל הרחב.

אז אלו הסרטים שכבר יצאו אל העולם הרחב. לכאורה, אלו הם המובילים במירוץ.

אבל רגע, רגע

לערן ריקליס ("זוהר", "הכלה הסורית", ועוד הרבה סרטים אחרים) יש השנה סרט חדש. ריקליס יוצר סרטים על אוטומט. כמה מהם מוצלחים יותר, וכמה פחות. בשנים האחרונות הוא היה בטור הפחות. אבל לא מזמן היה לו גם את "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", ששייך לטור היותר. מה לא מגיעה לו תשומת לב?

ורגע רגע

אחד הבמאים הכי משובחים בישראל מגיע השנה עם סרט חדש. לבמאי קוראים ניר ברגמן. לסרט קוראים  "יונה". סוג של ביוגרפיה על יונה וולך. ברגמן יוצר קולנוע ולטלויזיה משובח ("כנפיים שובורת", "בטיפול", "להוציא את הכלב"). ולמרות שאני קצת חושש שהחומר שהוא בחר לפרויקט החדש שלו יעניין רק קבוצה מצומצמת של אנשים, אני אשמח להתבדות, כי בכל זאת, זה ניר ברגמן. מה, לא מגיעה לו תשומת לב?

ועוד רגע רגע

מה עם "מיתה טובה"? הקומדיה השחורה ההו-כה-מצופה של שרון מימון ושל טל גרניט? כמו הסרט של ברגמן, כרגע גם הסרט של מימון-גרניט נשמר בחדרי עריכה, לא פרץ לפסטיבלים (ובטח לא להקרנות מסחריות), אבל מימון וגרניט כבר הוכיחו את עצמם כמה וכמה פעמים בעבר. והסיפור של הסרט נשמע מרתק. ומלחשים שזאב רווח בטוח יקבל מועמדות ואולי גם יזכה. אז מה, לא מגיעה להם תשומת לב?

ויש גם את "שושנה חלוץ מרכזי". זה אמנם לא אמור להיות פרויקט האיכות של השנה, אבל זה כן אמור להיות הסרט הישראלי הקופתי של השנה. ה"לצוד פילים" של השנה. ואם "לצוד פילים" כן קיבל את שלו בתחרות האופיר בשנה שעברה, אין להוציא מכלל אפשרות שגם השנה נמצא את הקומדיה הישראלית של השנה ברשימת המועמדויות (הסרט אמור לצאת לאקרנים באמצע יולי, בדיוק בזמן מבחינת חברי האקדמיה, שיוכלו להעריך את התגובה של הביקורת ושל הקהל הרחב לסרט, ולשקלל זאת להצבעה).

אז הנה מניתי 6 סרטים שכבר מקבלים זרקור תקשורתי, ועוד 4 שמחכים לרגע שלהם, ועוד שניים שכבר ראיתי ואהבתי, ואני כל כך מקווה שגם חברי האקדמיה יאהבו ("לוויה בצהרים" היפה, ו"רשימות קצמן" שנכנס למשבצת ההפרינג', גם היא משבצת בעייתית בתהליך ההצבעה של האופיר). אלו כבר 12 סרטים מתוך 37 הסרטים. שליש. ועוד לא דיברנו על כך שתמיד יש איזו הפתעה לא צפויה שמגיעה  מאחור (מי שמע על יובל אדלר לפני "בית לחם"?). והנה, למרות הקלקולים שבו, מתחיל לו מירוץ עם לא מעט סרטים שלהבנתי נמצאים על נקודת זינוק פחות או יותר זהה. שנה מרתקת.

הקרנות הסרטים לחברי האקדמיה מתחילות הערב, וימשכו, בהפסקות, עד לסוף יולי. אני כרגע בחופשה בפריס, אבל על הסרט שמוקרן היום ("לוויה בצהרים") תוכלו לקרוא כאן. ועל הסרט שמוקרן מחר ("אנשים כתומים") תוכלו לקרוא כאן. לגבי שאר הסרטים, אני אשתדל לראות כמה שיותר, ולכתוב על רובם, כשאני אחזור מפריס.

או רבואר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פרסי אופיר 2014: התחלה

  1. מצרפת לרשימתך גם את ״פרינסס״ המופתי והמפתיע, הפיצ׳ר הראשון של טלי שלום עזר שגם הוא בהקרנות האקדמיה השנה. מומלץ מאוד.
    ———————————
    איתן לליבי: ראיתי את "פרינסס". סרט מאוד לא טוב בעיניי, ויותר מזה, סרט ממש מרגיז ומקומם. הפוסט עליו יפורסם עם הקרנתו בפסטיבל ירושלים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s