דוד די דונטלו 2014: המועמדויות

בדמדומי עונת האוסקרים, ובשחר עונת המלחמה הגדולה על פרס האקדמיה הישראלית, יש עוד אקדמיה אחת באירופה שהולכת להצביע על הטובים ביותר שלה. המועמדויות לפרס האקדמיה האיטלקית לקולנוע, הדוד די דונטלו, פורסמו בשבוע שעבר (אבל אני הייתי בחופשה בחו"ל, אז הנה אני משלים פערים).

ראשית, צריך כמובן להזכיר את הסרט האיטלקי המעוטר של השנה. זוכה האוסקר "יפה לנצח". סרט שאני שנאתי, אבל כל שאר העולם אוהב. וגם האקדמיה האילטקית לא חולמת אפילו להתעלם ממנו. 18 מועמדויות יש ל"יפה לנצח": לפרס הסרט, וכן לפרסי הבימוי (פאולו סורנטינו), תסריט, הפקה, שחקנית, שחקן (טוני סרוויו), שחקנית משנה, שחקן משנה, צילום, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, עיצוב שיער, עריכה, סאונד, אפקטים, ופרס הנוער.

עוד סרט שכבר הוקרן מסחרית בארץ ונמצא ברשימת המועמדויות של האקדמיה האיטלקית הוא "דבש". סרט שראיתי בפסטיבל חיפה ומאוד אהבתי, ואח"כ גם יצא להקרנות מסחריות. אני מניח שהנושא שלו (דילמות מוסריות בנוגע להמתות חסד) קצת הרתיע את הקהל הרחב, אבל אני מקווה שמי שאזר אומץ והלך לראות את הסרט הזה אהב אותו לפחות כמוני. לאקדמיה האיטלקית יש קטגוריה נפרדת המעניקה הכרה לבמאים/ במאיות בסרטם הראשון. וולריה גולינו היא אמנם שחקנית ותיקה, מוכרת, ואהובה, אבל "דבש" הוא סרטה הראשון כבמאית, והוא זוכה להכרה מהאקדמיה בדוגמת 7 מועמדויות. הסרט אמנם לא מועמד לפרס הראשי של הסרט הטוב ביותר, אבל הוא כן מועמד לפרס בימוי הביכורים (לגולינו), וכן לפרס התסריט, ההפקה, שחקנית, שחקן, צילום, ועריכה. ולריה גולינו עצמה מועמדת גם לפרס המשחק בסרט אחר, עליו נדבר תיכף.

אז זוכה האוסקר השנה, "יפה לנצח", מועמד ל-18 פרסי אקדמיה איטלקית. מספר עצום. אבל יש סרט אחר שקיבל יותר מועמדויות, והוא המוביל ברשימת המועמדויות.

לסרט קוראים

"הון אנושי" (Il Capitale Umano) – פאולו וירזי

זה הסרט שהכי מסקרן אותי מבין כל אלו שברשימה. נדמה שמדובר בדרמה מרגשת וקורעת לב על גורל מר המקשר שתי משפחות: אחת עשירה כל כך עד שהיא לא יודעת מה לעשות עם הכסף שלה, והשניה מהמעמד הבינוני, העובדת קשה למחייתה. את העלילה מובילות שתי הנשים – העשירה והמשועממת, והפסיכולוגית העובדת כשכירה במרפאה העירונית. שתי המשפחות אינן קשורות אחת לשניה מלבד העובדה שהבן של האחת והבת של השניה מנהלים מערכת יחסים, אבל יותר מכך, תאונת דרכים פטאלית תחבר את הגורל של שתי הנשים האומללות האלו. את הסרט מובילות שתיים מהשחקניות המהוללות ביותר של איטליה – ולריה גולינו (כן, ההיא שביימה את "דבש"), ועוד ולריה אחת: ולריה ברוני טדסקי, ששיחקה, בין היתר,  ב" 5X2 " וב"זמן שנשאר" של פראנסואה אוזון, וכן ב"יחי ההבדל הקטן" (ויוה לה ליברטה).

"הון אנושי" מועמד ל-19 פרסי דוד די דונטלו: פרס הסרט, הבימוי, תסריט, הפקה, שחקנית (ברוני טדסקי), שחקן, שחקנית משנה (גולינו), שחקן משנה, צילום, מוסיקה, שיר, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, עיצוב שיער, עריכה, סאונד, אפקטים, ופרס הנוער.

אז שתי דרמות מובילות את רשימת המועמדויות של פרס הדוד די דונטלו לשנת 2014. עוד שלושה סרטים מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. שלושתם קומדיות. שלושתם סרטים שנדמה לי שמנסים, בדרך קלילה יותר, למתוח ביקורת על אספקטים שונים בחיים האיטלקיים של היום. שלושתם, נדמה לי, קומדיות קצת משומשות מדי.

אני מפסיק כשאני רוצה (Smetto Quando Voglio) – סידני סיביליה

בחור צעיר שעובד כמדען באוניברסיטה מפוטר עקב קיצוצים. מה עושה אדם שאין פרוטה בכיסו על לא עוול בכפו? מקבץ סביבו חבורת מומחים, והולך לסחור בסמים! אז כבר ראיתי סיפורים דומים ב"להציל את גרייס" הבריטי המוצלח לפני יותר מ-10 שנים, וב"פולט" הצרפתי ההרבה פחות מוצלח ממש לא מזמן.

smetto quando voglio

מהטריילר נדמה לי שהסרט הזה נוטה ל"פחות מוצלח", אבל "אני מפסיק כשאני רוצה" מועמד ל-12 פרסי דוד די דונטלו: פרס הסרט, בימוי ביכורים, תסריט, הפקה, שחקן, שחקן משנה (3 שחקנים מהסרט הזה מתמודדים ראש בראש בקטגוריה הזו. 3!), שיר, סאונד, אפקטים, ועריכה.

המאפיה הורגת רק בקיץ (La Mafia Uccide Solo D'estate) – פיירפרנצ'סקו דיליברטו

סרט קומי על בחור צעיר עם שתי אובססיות בחיים: אחת פוליטית ואחת רומנטית. הפוליטית נוגעת לאחיזה העמוקה של המאפיה בכל אספקט של החיים בסיציליה. השניה – בחורה שבה הוא מאוהב מאז בית הספר. האינטרס הפוליטי-חברתי שלו מבודד אותו משאר החברה, ומרחיק אותו כמובן מהמטרה השניה – הבחורה. אבל משהו יקרה שיאחד את שתי האובססיות שלו, יביא את שני הסיפורים האלו לנקודת שיא אחת. קומדיה איכפתית על  נושא רציני. עם זאת, מצפייה בטריילר נדמה לי שהטון של הסרט הזה מבולבל, נע באי-נוחות בין הקומי לדרמטי, ואפילו לטראגי. אבל זה רק הטריילר.

La Mafia Uccide Solo D estate

האקדמיה האיטלקית העניקה ל"מאפיה הורגת רק בקיץ" 9 מועמדויות לפרס הדוד די דונטלו: פרס הסרט, פרס בימוי הביכורים, תסריט, הפקה, שיר, תלבושות, איפור, אפקטים, ופרס הנוער.

כסא האושר (La Sedia della Felicità) – קארלו מצאקוראתי

מהתלת פשע המערבת לתוכה סרט מסע בנופיה הצפון-מזרחיים של איטליה, רומנטיקה, ומתח. הוא – אמן כתובות קעקע. היא – קוסמטיקאית. ויש גם כומר במיקס. ויש כסא. ובתוך הכסא – אוצר. וכל העולם במרדף אחרי האוצר הזה. ואחרי הגבר, והאישה. והכומר גם רוצה חלק בשלל. אבל הוא מצטרף אליהם במנוסה על חייהם. הטריילר כולו מצברוח טוב. אבל למרות נוכחותו של ולריו מסטאנדריאה, שחקן שאהבתי בתפקיד היועץ הפוליטי ב"יחי ההבדל הקטן (ויוה לה ליברטה)"  – מצפייה בטריילר נדמה לי שחסר קצב קומי מספק לסרט הזה.

sedia della felicita

"כסא האושר" מועמד ל-5 פרסי דוד די דונטלו: פרס הסרט, הבימוי, שחקנית משנה, שחקן משנה, ועיצוב שיער. (מסטאנדיראה לא מועמד הפעם).

עוד סרט שמככב ברשימת המועמדויות, אם כי הוא נעדר מהמועמדות לפרס הסרט הוא

הדקו את חגורות הבטיחות (Allacciate le Cinture) – פרזאן אוזפטק

אוזפטק הוא שם מוכר לבאי פסטיבלי קולנוע זה כבר יותר מעשור, אבל לי טרם יצא לראות סרט שלו. עם זאת, נדמה לי שסרטו החדש לא נשמע לי מעורר תיאבון במיוחד. הוא נשמע לי יותר כסוחט דמעות בכוח מהסוג הנצלני ביותר.

הוא והיא הפכים גמורים. הוא אוהב אותה, והיא אותו. אבל האהבה לא יכולה להתממש. הוא מאורס לחברה הכי טובה שלה, וגם היא לא לבד. 13 שנים לאחר מכן, כל אחד מהם חיי את חייו הלא מאושרים. ואז, נחשו מה? יש דיאגנוזה של סרטן! האוהבים יתאחדו מחדש על רקע הטרגדיה! משפחות יקרעו לחתיכות! ועוד כמה דברים סופר-אובר דרמטיים. הטיזר טריילר מצביע על יכולת ויזואלית מרשימה, אבל מעבר לכך, אני חושש שהסרט הזה יעורר בי בחילה קלה עד בינונית.

Allacciate le Cinture

האקדמיה האיטלקית נמנעה מלהעניק לסרט הזה מועמדות לפרס הסרט, אבל "הדקו את חגורות הבטיחות" מועמד ל-11 פרסי דוד די דונטלו אחרים: בימוי, שחקנית, שחקנית משנה, צילום, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, עיצוב שיער, עריכה, וסאונד.

וגם, צריך להזכיר ש:

אטורה סקולה הותיק מועמד לפרס הבימוי על "איזה שם מוזר זה, פדריקו". הסרט הזה, בו סקולה מבקש להזיכר בנוסטלגיה אוהבת בפליני, הוקרן בפסטיבל חיפה, והתקבל ברגשות מעורבים למדי. דילגתי על הסרט הזה, וזוהי המועמדות היחידה של הסרט, מה שמביא אותי לחשוב שזו רק מועמדות של כבוד לבמאי הותיק.

לפרס הסרט האירופי הטוב ביותר מועמדים: "אידה" של פאבל פאבליקובסקי (סרט שאני שומע עליו ביקורות מעולות כבר הרבה זמן, אבל אני לא יודע אם ומתי הוא יוקרן בישראל), "כחול הוא הצבע החם ביותר" של עבדלעטיף קשיש, "פילומנה" של סטפן פרירס, "ונוס בפרווה" של רומן פולנסקי, ועוד סרט שלא שמעתי עליו שנקרא "חיים דוממים", סרט בריטי של במאי איטלקי בשם אוברטו פאזוליני.

לפרס הסרט הזר הטוב ביותר מועמדים: "12 שנות עבדות" (סטיב מקווין), "חלום אמריקאי" (דיויד או. ראסל), "יסמין הכחולה" (וודי אלן), "מלון גרנד בודפסט" (ווס אנדרסון), ו"הזאב מוול סטריט" (מרטין סקורסזה).

טקס חלוקת הפרסים יתקיים באמצע יוני. אני אמשיך לעקוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s