אהבה שנאה: הטוב הגדול

לא שציפיתי להרבה מהסרט הזה. אבל הטריילר שלו היה חביב, עם ריח של משהו אמריקאי עצמאי באויר. והיתה בו פנייה ללב. אז הלב שלי הוביל לאולם הקולנוע.

מהצד השני של המנהרה העניינים נראים פחות זוהרים. זה לא סרט רע. ממש לא. אבל הוא מקרטע ודי נסחב. ובכל זאת, יש בו משהו.

הבעיה העיקרית שיש לי עם הסרט היא השחקנית הראשית שלו, קריסטין וויג. היא משחקת את האשה הסגורה הזו, חמורת הסבר הזו, הקשה הזו. והיא כל הזמן כזו. גם החיוך וחצי שהיא מגניבה בסרט דומים לאלו שאנחנו עושים כשמישהו מכריח אותנו לחייך למצלמה, למרות שממש אין לנו מצב רוח. יש משהו מאובן ודי מייאש בדמות הזו, כפי שהיא מגולמת ע"י קריסטין וויג. הרי אנחנו לא נמצאים כל הזמן, אבל ממש כל הזמן, באיזשהו מצב סמי-קטטוני. כל הזמן קודרים כאלו. ההיפך. רוב הזמן רובינו עסוקים בלהסתיר את המצב האמיתי שלנו. והחוכמה של שחקנים היא לשחק דבר והיפוכו – את מה שאנחנו מחצינים, אבל גם את האמת הפנימית שלנו. יש משהו לא כל כך הגיוני במה שקריסטין וויג עושה בסרט הזה.

ומעבר לזה, יש בסרט הזה איזשהו חוסר בטחון ביצירה. העריכה לעיתים מקרטעת. סצינות נגמרות פתאום, או לחלופין, סצינות שנמשכות מעבר לאורך הנשימה הנכון דרמטית שלהן. איזושהי סצינה קצקצרה עם כריסטין לאהטי הותיקה שנמצאת שם בתחילת הסרט רק כדי לתת לנו רקע על המשפחה, אבל בעצם קשה לי להאמין שהיא תתקיים במציאות (אם רק הסצינה הזו היתה קצת יותר ארוכה הייתי יכול להאמין להשתלשלות העניינים), ועוד כהנה וכהנה ניטפוקים וטענות שיש לי כלפי הזרימה הלא כל כך חלקה של הסרט.

I'm going to fix you

I'm going to fix you

אבל משהו בכל זאת חודר את קרטועי היצירה. משהו בלב הגדול ובכוונה הטובה של הסרט. בחלק השני שלו עוברת גיבורת הסרט בעצם לטפל בגבר שיכור, מסומם, ודי חסר תוחלת. אבל בעזרת עקשנות, מסירות, וטוב לב אינסופי היא מצליחה לפוגג את כל ענני ההרס העצמי שאופפים את הגבר הזה (גיא פירס, טוב כתמיד). היה שלב שבו חשבתי שהסרט הזה הוא כמו גרסה פחות טובה של "קפה בגדד", הלהיט הגרמני-אמריקאי מסוף שנות ה-80. גם שם אשה זרה התחילה לסדר, לנקות, ולטפל במקום עזוב, ובעזרת הרבה התמדה, רצון טוב, ובעיקר טוב לב (שכנראה מצליח לחדור את הבדידות העצומה של הדמות הראשית) גם שם וגם כאן מגיעה פריחה. אז נכון שהאישה הקטנה קריסטין וויג לא מגרדת אפילו בכשרון שלה את האשה הגדולה מראין זגרברכט (וחבל. היא דווקא די הקסימה אותי ב"חייו הסודיים של וולטר מיטי") , אבל יש משהו אופטימי בחשיבה הזו, על כך שטוב לב והתמדה יכניעו את כל הרוע בעולמנו. זה אולי נאיבי, אבל זה מידבק. וחוץ מזה, לא הכל כל כך מקרטע בעשייה הקולנועית. הצילום, למשל, חכם ורגיש. הסצינה שבה הגיבורה מגלה שעבדו עליה (זה לא ספוילר. זה נמצא בטריילר), למשל, מצולמת מהגב. בחירה בימויית רגישה ונבונה לטעמי. יש לא מעט רגעים בסרט שמצולמים מהכתף, לעומת רגעים אחרים שבהם המצלמה נייחת. והמשחק בין אלו לאלו עשוי בחוכמה, ובסינכרוניזציה נכונה רגשית עם התסריט.

כך שלמרות כמה חריקות בעשייה הקולנועית, מכיוון שמדובר בסרט קטן וצנוע, ולא בהפקה הוליוודית גדולת מימדים, ומכיוון שבכל זאת יש בסרט הזה משהו, יצאתי מאולם הקולנוע עם ניצוץ תקווה לאנושות. סרט מקרטע, אך חביב בסופו של דבר. אפשר לראות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s