בסתר: התלבושות לא מסתירות את הסרט

די ניחשתי שאני הולך לראות סרט שהוא לא בדיוק מהמשובחים שיש, אבל:

1. לפני 3 שנים ראיתי (פעמיים) סרט מצוין שנקרא "מרתה מרסי מיי מרלן". שם גיליתי שחקנית נהדרת בשם אליזבת' אולסן. לא ראיתי אותה מאז, ורציתי לראות מה עוד היא עושה (מה גם שהביקורות שקראתי על "בסתר", גם אם הן לא אהבו את הסרט, כולן שיבחו את השחקנית הזו)

2. בסך הכל אני אוהב סרטי תלבושות. הרגשות הגועשים שנדחקים בחוזקה אל מתחת למהוגנות נדרשת ושמלות ארוכות ובלתי אפשריות הופכת את ההתפרצויות, כשהן מגיעות, לעוצמתיות וסוחפות. בד"כ.

3. על פניו יש בסרט הזה דרמה צפויה, אבל לא בלתי מעניינת: אשה צעירה מתחתנת נישואי נוחות, אבל אז היא מתאהבת במישהו אחר. והם שניהם זוממים להרוג את הבעל כדי שיוכלו להתאחד באהבתם הנצחית. אולי לא מקורי, אבל חומר מעולה לדרמה שיכולה לסחוף ברגשות של אשם ואהבה.

3 נקודות הזכות שסיפרתי לעצמי כדי לשכנע את עצמי לראות את הסרט הזה נותרו רק תיאורתיות. למעשה, הביקורות הפושרות מאוד מאוד צדקו. מדובר בסרט חלש מאוד בתחום הדרמה. וזה אנדרסטייטמנט.

אז יש אשה צעירה שבאמת מתאהבת במישהו שהוא לא בעלה (אה, רגע: יש לזה גם צידוק מסכן. היא לא מסופקת מינית ע"י בעלה. הו, הסרטים האירוטיים של זלמן קינג קמים לתחייה). אבל האם "מתאהבת" היא המילה הנכונה? הרי מה יש בהם אם לא החלפת מבטים, ותו לא? ובעצם, רק היא לוטשת בו עיניים. ומיד מסיטה אותן. אין בתסריט המאוד רזה של הסרט שום נתון איתו יכולה אולסן לעבוד. אין שום דבר משותף בינה לבין מושא אהבתה. המשיכה שלה אל בן זוגה היא פיסית בלבד. אז אולסן רק נאנחת קלות (או פחות קלות) בכל פעם שהוא רק עובר על ידה. מסיטה את מבטה בפתאומיות כאילו נכוותה ממנו. או כל פעולה קיצונית אחרת שאינה טבעית לאדם נורמלי.

אבל איך אני אוכל להבין את המשיכה המינית החייתית הזו אם הסרט הזה מבויים בפוריטניות כל כך בולטת? הו, געגועי ללארס פון טרייר. ב"בסתר" יש לא מעט סצינות סקס, אבל אין חלקי גוף עירומים בכלל. איזו מין משיכה מינית זו כשלא רואים את הגוף ? (והרי זו הסיבה היחידה לקיום אהבתם ההו, כל כך בוערת).

סצינות סקס נועזות. כמו זו. מתוך "בסתר"

סצינות סקס נועזות. כמו זו. מתוך "בסתר"

ואפילו כשהסרט מנסה להכניס קצת הומור, הוא כל כך מגושם (בתחילת מערכת היחסים הם שומרים אותה בסוד מכולם, וברגע אחד בו הם כמעט נתפסים הוא מתחבא מתחת לשמלתה. היא צריכה להעמיד פנים שהכל בסדר, בעוד הוא עושה בה מעשים, שם למטה. כמובן, לא רואים את המעשים).

ואז הסרט עובר לחלק השני, החלק שאחרי המעשה. זה כאילו שבחומר המקורי שעליו מבוסס התסריט היו את כל הנימוקים לתגובות השונות של הדמויות למעשה, אבל אלו כולם עפו מהחלון בעיבוד של הספר לתסריט. אני לא ממש מבין מהמשחק של אולסן איפה היה השינוי. היא כל כך מוגזמת בתגובותיה עד שאני לא מצליח למצוא את האדם האמיתי מתחת לפוזה.

מי שהפתיע אותי לטובה בסרט הזה הוא דווקא מושא האהבה, אותו מגלם אוסקר אייזק. השחקן הזה מצליח, למרות התסריט המסכן שהוא קיבל לידיו, ליצור דמות אמינה, שמתנהלת במרחב באיזושהי תנועה שאני יכול לעקוב אחריה. הוא לעולם בשליטה, וגם כשהוא לא, הוא פועל כדי להשיג את השליטה חזרה. כמובן שהתסריט כל כך מגוחך, עד שהמשפט הראשון שהוא אומר למושא אהבתו הוא: "פתחי את כפתורי חולצתך" (איזה משפט פתיחה! הלוואי שהוא היה עובד על כל בחורה שאי פעם רציתי…), אבל איכשהו מצליח אייזיק להוציא מהחומר הבעייתי שיש לו משחק מרשים ואמין. חבל שכל השאר (כולל ג'סיקה לאנג הותיקה, בהופעה הסטרית על גבול הדוחה) לא עומדים בסטנדרט שלו.

(ובמאמר מוסגר: יש כאן גם קלישאה של חתול כדי לסמן תשוקה. רגע, חתול ואוסקר אייזיק? הו, געגועי ל"בתוך לואין דיויס". אחד הסרטים הכי יפים שראיתי השנה).

אז לא, אני לא מצטער שראיתי את הסרט הזה. אני די ידעתי למה אני מכניס את עצמי. אבל אני מקווה בשביל הגברת אולסן שהיא תשכיל למצוא חומר טוב יותר, כמו זה שפרסם אותה, ותברח מסרטים עם תסריט לא ברור שכזה. יש לה כשרון. היא צריכה חומר טוב ובמאי טוב שידריך אותה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s