פרסי אופיר 2014: בורג

הקדמה: הקרנות הסרטים הישראלים המשתתפים בתחרות האופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע מתקיימות בימים אלו. המטרה המוצהרת של ההקרנות האלו היא לחשוף את חברי האקדמיה לסרטים הישראלים שבתחרות כדי שהם יוכלו להצביע עבורם. בשנים שעברו ההקרנות האלו היו פתוחות גם לקהל הרחב (על בסיס מקום פנוי), ולכן גם הרגשתי חופשי לשתף את המרחב הוירטואלי במחשבותי על הסרטים הישראלים החדשים. השנה ההקרנות סגורות ומוגבלות לחברי האקדמיה בלבד. למזלי, כמה וכמה חברי אקדמיה מעריכים את כתיבתי, ומואילים בטובם לאפשר לי לראות את הסרטים. מצד שני, אני, בתמורה, לא יכול לבגוד באמונם, ולכתוב על הסרטים שאני רואה אך לא נחשפו לקהל הרחב קודם לכן. לכן אני מגביל את עצמי לכתיבה רק על סרטים שהוקרנו כבר במסגרת כלשהי, ושהקרנת האקדמיה שלהם אינה הקרנת הבכורה שלהם ("בורג" הוא הסרט התשיעי שאני רואה במסגרת הקרנות האקדמיה. כמעט ולא כתבתי על אף סרט מבין אלו שהוקרנו לפניו).

"בורג" הוקרן בפסטיבל קאן בחודש שעבר. אז הנה כמה מחשבות ראשוניות עליו.

——————————————————-

"אני שף, איפה האמבטיה"

 על יד הגדר. מתוך "בורג". צילום: אסף שניר

מתוך "בורג". צילום: אסף שניר

אם אתם רוצים לראות סרט עם תסריט הגיוני, ובניית דמויות מנומקת, ועם התפתחות אירועים מציאותית – "בורג" הוא לא הסרט בשבילכם. למעשה, "בורג" הוא לא סרט לקהל הרחב, זה שמבקש בידור קל וחסר מחשבה. הסרט החדש של שירה גפן הוא סרט מרתק בעיניי בעיקר בגלל זה – הוא מאתגר, הוא מדגדג למחשבה, הוא מטורף, ובנוסף לכל – הוא מאוד מצחיק.

שירה גפן לקחה על עצמה ב"בורג" לספר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת המבט הייחודית שלה. ומה שאני לקחתי מ"בורג" היא ההנחה שכולנו כאן, בישראל/ פלסטין, נלחמים כל כך הרבה זמן, עד ששכחנו בעצם על מה המלחמה. מה מניע אותנו בעצם. אנחנו מתנתקים כולנו מהמציאות, ופשוט חיים על אוטומט. וה"חיים על אוטומט" הזה מייצר כמה וכמה מצבים אבסורדיים.

ההומור של שירה גפן הוא הומור אבסורדי יוצא דופן (כמו האמירה בתחילת הפוסט, הנאמרת ע"י הנרי דוד, שאגב, מעולם נראה יפה יותר). יש ב"בורג" הרבה מאוד רגעים שמתמסרים למוזרות הזו, והשאלה היחידה היא האם אתם, כצופים, מוכנים להתמסר גם כן. אם כן, מחכה לכם חוויה קולנועית לא קונבנציונלית . אם לא, מיד יתעוררו עשרות שאלות. איך זה יתכן, למשל, שהבנות מתחלפות, אבל אף אחד מסביבן לא מרגיש? איך יכול להיות שבחורה משחקת שם בחור? ועוד כהנה וכהנה שאלות שלטעמי הן מיותרות. כי, מעבר לכיף הגדול שבשחרור שיש בסרט הזה, יש כאן כמה אמירות על החיים שלנו כאן. אמירות על אבדן דרך. ועל הצורך שלנו למצוא אותה בחזרה (בהקשר זה, סצינת "אומרים ישנה ארץ" היא סצינה מבריקה בעיניי. סצינה שמחזירה אותנו לבסיס הסכסוך – יש כאן שני עמים, וכל אחד טוען לבעלות על האדמה הזו).

לא הכל עובד ב"בורג", אבל הרוב כן. הצילום של זיו ברקוביץ' עשיר בהמצאות (הרבה פעמים, למשל, הדמות עומדת מנותקת מהסביבה שלה, למרות שיש עוד אנשים בסצינה. מתקשר לניתוק שלנו מהמצב הכללי), והעיצוב האמנותי מטמטם בצבעוניות שלו (ערד שאואט מלך העולם).

יש רגעים ב"בורג" שהרגשתי שהוא קצת הולך לאיבוד. שהוא קצת מתענג מדי על המוזרות שלו. אולי העריכה היתה צריכה להיות טיפ-טיפה יותר מהודקת, טיפ-טיפה יותר קצבית. אבל אלו ניטפוקים. "בורג" הוא בהחלט סרט שאני ארצה לצפות בו שוב. מאוד נהניתי בפעם הראשונה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s