אשמת הכוכבים: חיים בעולם תעשייתי

אוי יוי יוי

הרי לא הייתי יורק בכלל לכיוון של הסרט הזה. ובכל זאת הלכתי לראות. רומן נעורים דביק מתובל במחלה כדי להגביר את הטרגדיה עוד לפני שהתחלתי לדבר? איכס. אני סאקר של סרטים רומנטים. אבל של כאלו שאני יכול להאמין להם. לא לכאלו שמניפולטיביים כבר מהתחלה.

ואז התחילו להגיע הביקורות מארה"ב. והן אמרו ש…רגע רגע, זה כל כך נורא, "אשמת הכוכבים" הזה; ואז גם הגיעה שמעה של ההצלחה הקופתית הגדולה של הסרט הזה; וגם בחורה אחת מהעבודה שלי מנדנדת לי כבר כמה שבועות על הסרט הזה. "הספר מאוד יפה, אז תגיד לי, אתה שכאילו מבין בקולנוע, מתי הסרט מגיע?!"

אז מכל הרעש הלבן הז התפתיתי ללכת לראות.

ואוי יוי יוי.

הייתי צריך להקשיב לאינסטינקט הראשוני שלי. יש לסרט הזה מעלה אחת מרכזית, אבל יש לו חסרונות רבים מספור. והכל מתנקז לכדי המסקנה הבלתי נמנעת שהוליווד לא מתעסקת באמנות. היא מתעסקת בביזנס. בחישוב כלכלי קר. אז היא מביאה במאי צייתן שיכניס מוסיקה בדיוק במקומות שכתוב בספר, מלהקים את השחקנים הכי יפים שיש בנמצא (גם אם הם לא ממש מוכשרים. מי צריך מוכשרים. צריך פרצוף יפה לפוסטר של הסרט), מעבדים בחיפזון את רב המכר הכי חם בשוק, ויאללה, המוצר המוגמר מוכן. מוצר תעשייתי. לא סרט מרגש. לא יצירת אמנות. מוצר.

בני נוער מאוהבים. הו.

בני נוער מאוהבים. הו.

אז לפי מה שהבנתי, "אשמת הכוכבים" מתעסק בהכרח של קיום יצירות אמנות בחיינו. בצורך שלנו לספר לעצמנו סיפורים. אמנות לא כבידור קל ולא מחייב, אלא כנחמה הכרחית בחיינו הקשים ממילא. כך גיבורת הסרט אוהבת ספר אחד, והיא חייבת, פשוט חייבת לדעת מה קורה לגיבורי הסיפור אחרי שהספר נגמר. אין לה הרבה זמן לחיות, והיא במסע לגלות את האמת לפני שיהיה מאוחר מדי. בדרך היא פוגשת חבר למסע, בחור יפה, חתיך שמצחיק אותה. הבעיה: היא, השחקנית שיילין וודלי, עושה כאן עבודה נפלאה בעיצוב דמות מלאה, אמינה, שמכילה בתוכה את כל השחוק והכאב של נערה צעירה עם תוחלת חיים קצרה. אני יכולתי להאמין לכל מילה שיוצאת לה מהפה (גם כי הקול שלה סדוק רוב הזמן), לכל ג'סטה. שחקנית נפלאה מובילה את הסרט הזה. הבעיה היא שהיא מתנהלת בתוך עולם מפלסטיק. עולם לא אמין. למשל: הוא. הבחור הזה שהיא פוגשת. בחור יפה כזה. בחור שכל הזמן מתלוצץ כזה. רק מספר בדיחות כזה. לא האמנתי לרגע למסיכה הזו, כי רק לקראת הסוף הוא מסיר את המסיכה הזו. הבחור הזה הוא פנטסיה של בחור. לא בחור בשר ודם.

לא האמנתי להורים שלה. לא יכול להיות שאבא ואמא כל הזמן רק חייכנים, ומבינים, ואוהבים, ועוזרים. לא יכול להיות שאף פעם אין ויכוחים, ושבירת צלחות, וטריקת דלתות. זאת נערה מתבגרת. חייבם להיות קצת עליות ומורדות דרמטיים בסיפור הזה. אבל אין.

לא האמנתי לקטע הזה באמסטרדם. אחרי שהסצינה המרכזית בסרט הזה, בבית של הסופר, מסתיימת, פתאום העוזרת האישית שלו אומרת, כאילו סתם כך: "בבית של אנה פרנק הייתם?". סיקוונס שלם ודי מחליא נבנה מכאן (הסבל של ילדה אמריקאית חולת סרטן והסבל של אנה פרנק הוא אותו סבל? באמת?), והכל בגלל ההערה הכל כך מלאכותית הזו.

וסצינה אחת לפני כן יש את הארוחה במסעדה. ארוחה רומנטית יפהפיה. רק שאנחנו לא רואים אותה. יש את ההתחלה. ויש את הסוף. יש סוג של פייד בין שני החלקים. על מה הם דיברו בין לבין? אין לדעת. יוצרי הסרט חושבים שזה לא חשוב. אני חושב שזה הכי חשוב. אלו בדיוק פרטי השיחה האלו שמחברים בין שתי הדמויות שלנו, שיוצרים את הקשר החזק כל כך בין 2 הדמויות, ובינינו, הקהל, לסיפור שלהן. הרי בדיוק כך נקשרתי לג'סי וסלין, גיבורי סדרת "לפני הזריחה/ שקיעה/ חצות". מתוך הפרטים הכאילו לא חשובים האלו הפכו גיבורי הסרטים הרומנטיים האלו לחלק בלתי נפרד ממני. אבל "אשמת הכוכבים" הוא סרט הוליוודי. למה להכביד על קהל היעד עם שיחות על דא ועל הא. פה צריך להגיע לעניין. ושיהיה יפה לעין ככל האפשר, מצופה בדבש. לא אמין, לא עובד.

ועוד לא דיברתי על העבודה המייאשת של הבמאי עם מוסיקה. הסרט פשוט מוצף במוסיקה, לכאורה מלטפת ונעימה, למעשה, מוסיקה שממש לוחצת עלי להרגיש כמו שהבמאי רוצה שאני ארגיש. לא מאמינים באינטלגנציה של הצופים בהוליווד.

אז כן, כמו בסצינה בהלוויה, שם גיבורת הסרט נותנת לקהל מה שהוא רוצה, כי זה גם מה שהוא צריך, כך גם אנחנו זקוקים ליצירות אמנות בחיינו. אבל אמנות. לא מוצרים תעשיתיים. ו"אשמת הכוכבים" הוא מוצר תעשייתי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s