פרסי אופיר 2014: הגננת

But I could have told you Vincent

This world was never meant for one as beautiful as you

———————————————————-

איזה קטע. כשיצאתי מההקרנה של "הגננת" ועליתי על האוטובוס, זה היה השיר שהתנגן ברדיו של הנהג. "וינסנט" של דון מקלין. שיר שעוסק בדיוק באותו נושא שבו עוסק "הגננת" של נדב לפיד. חוסר היכולת של האמן למצוא את מקומו בעולם הגס והבהמי שבחוץ. וינסנט ואן גוך התאבד. והגננת שבמרכז הסרט של נדב לפיד מנסה לשמור על הילד האמן מכל משמר. השיר של דון מקלין יותר נוגע בי.

אני הייתי מאלו שממש שנאו את "השוטר", סרטו הקודם של נדב לפיד. הסרט ההוא ממש עצבן אותי. החדשות הטובות הן ש"הגננת" מעצבן אותי הרבה פחות. זה סיפור שונה לגמרי. ועם זאת, גם כאן אני לא מתחבר לעבודת הבימוי של לפיד."הגננת" כבר הוקרן בפסטיבל קאן, וגם הוא, כמו קודמו, כבר זוכה להילולים ביקורתיים. אני מניח שמבחינת קיטוב ביקורת-קהל יהיה כאן שידור חוזר של "השוטר", ועם זאת, הפעם אני פחות נחרץ מהפעם הקודמת.

נדב לפיד הוא במאי שעובד בצורה אנליטית. יש לו רעיון מסוים שהוא רוצה להעביר, והוא יעשה זאת בכלים אקדמיים. הוא יסביר את עצמו. וזה יבוא על חשבון התסריט, ועבודת הצילום, והבימוי, והמשחק, והקולנוע בעצם. הקולנוע של לפיד הוא קולנוע שמנכיח את עצם היותו קולנוע. הוא רוצה שתחשוב, שלא תרגיש. הוא דיון אקדמי קר ומתוכנת. ומכיוון שהוא לא עובר לי דרך הלב, הוא בעצם עובר לי מעל הראש. וספציפית לגבי "הגננת": יש כאן לא מעט חסרונות, אבל גם כמה יתרונות.

kindergarten teacher

אבל נתחיל מהטענות שיש לי לסרט:

סצינה ראשונה. גבר ישוב בסלון להמשיך לקרוא